רז
אחר בלתי אליו הוא נושא את נפשו כנ"ל וזה ההשתחוואה אין אנו יכולי' מפני שאין לנו בהמ"ק שזה החיוב של עולי רגלי' בזמן שבהמ"ק קיים דכתי' שלש30 פעמי' בשנה יראה כל זכורך את פני הוי' וגו' פי' שבבהמ"ק הי' גילוי שכינ"ה שהוא בחי' ממכ"ע מדת מל' ית' המתלבשת תוך כ"ע להחיותם כמ"ש מלכותך31 מל' כ"ע וגו' ולכך כשהיו עולי' לראות פני ה' ית' בבהמ"ק הי' נשפע בהם בחי' הביטול האמיתי של ההשתחוואה בנפש להיות בטל רצונו מפני רצון העליון ב"ה בתכלית הביטול, והי' זה להם לקיום מרגל לרגל מפסח עד שבועות ומשבועות עד סוכו' לכך ג"פ בשנה יראה כל זכורך וכמארז"ל כשם32 שבא לראות כך בא לראו"ת כו' וז"ש פנ"י הו"י ל' רבים שהי' מתגלה שם בחי' ממכ"ע שנק' שכינ"ה ובחי' סכ"ע שנק' קוב"ה ששם הי' יחוד קב"ה ושכינת' כו' כנ"ל וד"ל.
<קג>
אך הנה כתי' ואהי33 להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם וכמארז"ל ע"ז34 אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות כו' שאף הם נק' מקדש מעט מפני שאכל עשרה שכינתא שרי', אך הוא רק בחי' מקדש מעט בהיות בזמן בהמ"ק קים הי' גילוי כללות השכינה ב"ה שנק' בחי' כנס"י מקור כנס"י שלמטה ולכך הי' נתגלה בהם בחי' מציאו' הביטול האמיתי להתכלל נר35 ה' נשמת אדם הפרטי בפני האבוקה הכללי' שהיא מקור כל נשמות פרטי' של ישראל כנ"ל. ועתה משחרב בהמ"ק בעו"ה נתחלקה השפע כוללית של השכינה ב"ה דרך פרט בארצות אשר באו שם בכל מדינה ומדינה עיר ועיר בבתי36 כנסיות ובתי מדרשות להיות אכל עשרה שכינתא שרי' פי' חלק פרטי ממנה שורה ומתגלה עליהם, וזהו ואהי להם למקדש מעט דוקא, ולכן יוכל להיות נמצא אפס קצהו ושמץ מנהו מבחי' ההשתחוואה בנפש ההיא אף עתה (בנפש) בקרב ישראל ע"י היגיעה והעמלה בתורה ועבודה37 שבלב זו תפילה וד"ל.
וזהו 37 מזמור שיר חנוכת הבית וגו', דהנה ההפרש בין תיבת מזמו"ר לתיבת שי"ר בלה"ק הוא שהזמר והניגון שמזמר בכלי זמר בנבל וכנור כו' נק' הניגון ההוא קול זמרה מצד שהוא הקול זמרה היוצא מן הכלי זמר, ושיר38 הוא בפה הקול היוצא מהפה שאינו מלובש בכלי וזהו מזמו"ר שי"ר פי' מזמו"ר הוא שירת המלאכי' העומדי' ברומו של עולם שהם מחיצוניו' העולמות שהם בבחי' חומר וצורה אור וכלי
הערות
- 30. שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני הוי' : פ' ראה טז, טז.
- 31. מלכותך מל' כ"ע : תהלים קמה, יג.
- 32. כשם שבא לראות כך בא לראות : חגיגה ב, א. ד, ב.
- 33. ואהי להם למקדש מעט : יחזקאל יא, טז.
- 34. וכמארז"ל ע"ז אלו בתי כנסיות : מגילה כט, א.
- 35. נר ה' נשמת אדם : משלי כ, כז.
- 36. בבתי כנסיות. . שכינתא שרי' : ראה ברכות ו, א. שו"ע או"ח רסי' נה.
- 37. ועבודה שבלב זו תפלה : ספרי (ופרש"י) עקב יא, יג. תענית ב, סע"א.
- 37. מכאן עד סוף קטע ”אך הנה במקדש" נאמר במוצש"ק שבת חנוכה. נעתק בלקו"ת ברכה צח, ג-ד.
- 38. שהזמר. . בכלי זמר. . ושיר הוא בפה : ראה אוה"ת וישב תתקו שמביא ענין זה ובחצאי עיגול (וצ"ע בפ"ק דגיטין ד"ז ע"א גבי זמרא מנלן דאסור כו' משמע דקאי על זמרא דפומא וכן דהע"ה שאמר זמירות היו לי חוקיך היינו ודאי זמרא דפומא).
חגיגה ב׳ א - הטקסט מספריא
הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים, הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.
אֵיזֶהוּ קָטָן — כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים״.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה — שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה — מָעָה כֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף, וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.
גְּמָ׳ ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וּלְרָבִינָא דְּאָמַר מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו.
וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְאֶה״, ״יֵרָאֶה״ — כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת. מָה לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִי מֵעִיקָּרָא, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הָא דְּרָבִינָא — לָא קַשְׁיָא: כָּאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, כָּאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. דִּתְנַן: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין — עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
MISHNA: All are obligated on the three pilgrim Festivals in the mitzva of appearance, i.e., to appear in the Temple as well as to sacrifice an offering, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor; and a tumtum, and a hermaphrodite, and women, and slaves who are not emancipated; and the lame, and the blind, and the sick, and the old, and one who is unable to ascend to Jerusalem on his own legs.
Who has the status of a minor with regard to this halakha? Any child who is unable to ride on his father’s shoulders and ascend from Jerusalem to the Temple Mount; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: Any child who is unable to hold his father’s hand and ascend on foot from Jerusalem to the Temple Mount, as it is stated: “Three times [regalim]” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, Beit Hillel infer from here that the obligation to ascend involves the use of one’s legs.
Beit Shammai say: The burnt-offering of appearance brought on a pilgrim Festival must be worth at least two silver coins, and the Festival peace-offering must be worth at least one silver ma’a coin. And Beit Hillel say: The burnt-offering of appearance must be worth at least one silver ma’a and the Festival peace-offering at least two silver coins.
GEMARA: The Gemara asks: When the mishna states that all are obligated in the mitzva of appearance in the Temple, the term: All, comes to add what in the mishna’s ruling? The Gemara answers: It serves to add one who is half-slave half-freeman. The Gemara asks: And according to the opinion of Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the appearance in the Temple, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who was lame on the first day of the Festival and was unable to travel, and was healed on the second day of the Festival. This man is obligated to appear before the end of the Festival.
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that all seven days of the Festival redress one another, i.e., the obligation to appear applies equally on all days of the Festival. Consequently, one who was unable to travel on the first day may do so on the second day. However, according to the one who said that the main obligation is on the first day and all the remaining days merely redress the first day, and therefore one who was exempt from appearing on the first day of the Festival remains exempt throughout the rest of the Festival, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who is blind in one of his eyes.
The Gemara notes: And this is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three occasions in the year all your males will appear [yera’e] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as the usual way to see is with both one’s eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with the sight of both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is not obligated in the mitzva of appearance in the Temple.
And if you wish, say instead: Actually, it is as we said initially, that it comes to include one who is half-slave and half-freeman. And as for that which poses a difficulty to the opinion of Ravina, it is not difficult: Here it is in accordance with the initial version of the mishna, whereas there, Ravina’s statement, is in accordance with the ultimate version of the mishna. As we learned in a mishna (Pesaḥim 88a): One who is half-slave half-freeman serves his master one day and works for himself one day. This is the statement of Beit Hillel.
Beit Shammai said to them:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.