166
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שם נאמר: "כי מראש צורים18 אלו אבות, ומגבעות – אלו אמהות". הבסיס למדרש זה הוא19, בכך שאנו מוצאים20 בכמה פסוקים21, שה"אבות" מכונים בשם "הרים", או "צור"22, כנאמר בישעיהו23 "הביטו אל צור חצבתם... הביטו אל אברהם אביכם...".
ואין מובן: א) מדוע אומר רש"י "על ידי אבות ואמהות", ולא כלשון המדרש – "אלו אבות... אלו אמהות"? ב) מדוע אין רש"י מציין הוכחות מן הפסוקים24, ש"צורים" הוא כינוי ל"אבות", דבר שהיה מבהיר, לפחות, שהמדרש מתאים גם לפשוטו של מקרא?
אמנם, כשמעיינים היטב בלשונו של רש"י, מוכח, להיפך, שאכן רש"י מתכוון לשנות, ולפרש שלא כמדרש, ש"ראש צורים אלו אבות ומגבעות אלו אמהות", אלא כפי שמדייק רש"י בלשונו: "אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שרשיהם ואני רואה אותם – את ישראל – מיוסדים (בשרשיהם) וחזקים כצורים וגבעות הללו".
כלומר, ישראל הם אלו אשר חזקים כ"צורים וגבעות", והאבות והאמהות הם ה"מראש צורים" – ה"ראשית" וה"שרשים" של ישראל, הגורמים לישראל להיות צורים, חזקים. ולכן מדייק רש"י בלשונו "על ידי אבות ואמהות" – אין הכוונה שהצורים והגבעות "הם" האבות והאמהות, אלא שאת העוצמה להיות צור מקבלים ישראל על ידי האבות והאמהות, שהם ה"ראש" והשרשים שלהם.
אך עדיין אין מובן: כיון שבין כך ובין כך אין רש"י מבאר את הדברים כפשוטם, אלא שהמלים "מראש צורים" מכוונות לחוזק ולקשר עם האבות והאמהות, מדוע הוא משנה מן המדרש, ובמקום להסביר שב"צורים" הכוונה היא לאבות, אשר, כאמור, זהו מקרא מפורש – "הביטו אל צור חצבתם... אברהם אביכם"25, הוא מפרש שהצורים והגבעות הם ישראל, ואילו האבות והאמהות הם רק "ראש צורים"?
הערות
- 18. במדרש רבה עם כל המפרשים (הוצאת רא"ם וצילום שלה) ליתא תיבה זו (צורים). וראה פסיקתא דר"כ ופסיקתא רבתי פ' זכור דדריש "על ראש .. זכות אבות הגבעה .. אמהות" (ועד"ז במכילתא בשלח יז, ט־י), ומביא הכתוב דמראש צורים גו' (וראההערותהמו"לבפסיקתאדר"כ(באבער)שם). אבל בתנחומא (ותנחומא באבער יט) הוא כבפנים. וכן הוא בכמה דפוסים דהמדרש רבה (וכן הגי' הרד"ל והרש"ש (בהוספות) שם). – ובתיב"ע עה"פ מפורש: דמתילין לטוריא. וראה גם שמו"ר פט"ו, ז (שצויין במתנת כהונה ופי' מהרז"ו בבמדב"ר שם). ועוד.
- 19. ראה עץ יוסף לתנחומא (ובמדב"ר) שם.
- 20. ר"ה יא, א. שמו"ר פט"ו, ד. שם, ז. ועוד.
- 21. וכבהפטורת פרשתנו (מיכה ו, א־ב ובפרש"י).
- 22. זהר שבהערה 6. מדרש לקח טוב ויל"ש פרשתנו כאן.
- 23. נא, א־ב וכפרש"י (ועוד) שם.
- 24. ע"ד רש"י חוקת כא, כ ד"הבמחוקק. ובכ"מ.
- 25. וגם בנוגע "ומגבעות אלו אמהות" – ראה רש"י לעיל (ויחי מט, כו בסופו "ואונקלוס תרגם").
שמות רבה ט״ו:ז׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, מַה כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה (שמות יב, כב כג): וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וְעָבַר ה' לִנְגֹף אֶת מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כג, ט): כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנוּ, אֵלּוּ הָאָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ב): שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה', מוֹצְאִים אָנוּ מִתְּחִלָּה הָיָה הַמָּקוֹם מְבַקֵּשׁ לְכוֹנֵן הָעוֹלָם וְלֹא הָיָה מוֹצֵא עַד שֶׁעָמְדוּ הָאָבוֹת, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִבְנוֹת מְדִינָה, גָּזַר וְחִפְּשׂוּ מָקוֹם לִבְנוֹת בּוֹ הַמְדִינָה, בָּא לִתֵּן הַיְסוֹד וְהָיוּ הַמַּיִם עוֹלִים מִן הַתְּהוֹם וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַיְסוֹד, שׁוּב בָּא לִתֵּן אֶת הַיְסוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהָיוּ הַמַּיִם מְהַפְּכִים, עַד שֶׁבָּא בְּמָקוֹם אֶחָד וּמָצָא שָׁם צֹר גָּדוֹל, אָמַר כָּאן אֲנִי קוֹבֵעַ אֶת הַמְּדִינָה עַל הַצֻּרִים הַלָּלוּ, כָּךְ מִתְּחִלָּה הָיָה הָעוֹלָם מַיִם בְּמַיִם, וְהָיָה הָאֱלֹהִים מְבַקֵּשׁ לְכוֹנֵן עוֹלָמִים וְלֹא הָיוּ הָרְשָׁעִים מַנִּיחִין, מַה כְּתִיב בְּדוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ (בראשית ד, כו): אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה', עָלוּ הַמַּיִם וֶהֱצִיפוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט, ט): עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וגו'. וְכֵן דּוֹר הַמַּבּוּל הָיוּ רְשָׁעִים, מַה כְּתִיב בָּהֶם (איוב כב, יז): הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ, עָלוּ הַמַּיִם וְלֹא הִנִּיחוּ לִתֵּן עֲלֵיהֶם אֶת הַיְסוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כב, טז): וְנָהָר יוּצַק יְסוֹדָם, וּכְתִיב (בראשית ז, יא): בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ הָאָבוֹת וְזָכוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אֵלּוּ אֲנִי מְכוֹנֵן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, ח): כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל, לְכָךְ כְּתִיב (במדבר כג, ט): כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, (במדבר כג, ט): הֶן עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, מַהוּ הֶן, כָּל הָאוֹתִיּוֹת מִזְדַּוְּגִין חוּץ מִשְּׁתֵי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ, כֵּיצַד א"ט הֲרֵי י, ב"ח הֲרֵי י, ג"ז הֲרֵי י, ד"ו הֲרֵי י, נִמְצָא ה לְעַצְמָהּ. וְכֵן הָאוֹת הַנ' אֵין לָהּ זוּג י"צ הֲרֵי ק, כ"פ הֲרֵי ק, ל"ע הֲרֵי ק, מ"ס הֲרֵי ק, נִמְצָא נ' לְעַצְמָהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁשְּׁנֵי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ אֵינָן יְכוֹלִין לְהִזְדַּוֵּג עִם כָּל הָאוֹתִיּוֹת אֶלָּא לְעַצְמָן, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָן יְכוֹלִין לְהִדָּבֵק עִם כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הַקַּדְמוֹנִים אֶלָּא לְעַצְמָן מְפֹרָשִׁים, שֶׁאֲפִלּוּ שׂוֹנֵא גּוֹזֵר עֲלֵיהֶם לְחַלֵּל הַשַּׁבָּת וּלְבַטֵּל אֶת הַמִּילָה אוֹ לַעֲבֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֵן נֶהֱרָגִים וְאֵין מִתְעָרְבִים בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג, ט): הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. וּמָה אֲנִי עוֹשֶׂה כָּל שׂוֹנֵא וְכָל אוֹיֵב שֶׁיִּגְזֹר עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה אֲנִי הוֹרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג, כד): הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם. מִכָּן אַתָּה לָמֵד אַתָּה מוֹצֵא בָּא עֲלֵיהֶם עֲמָלֵק וְהָרְגוּ אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, יג): וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. בָּא סִיסְרָא וַהֲרָגוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ד, טו): וַיָּהָם ה' אֶת סִיסְרָא, וְכֵן כָּל אוֹיְבֵיהֶם. וְכֵן בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם (שמות יב, כב): וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ וגו', הֵם בְּבָתֵּיהֶם וְהוּא הוֹרֵג אֶת אוֹיְבֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, כג): וְעָבַר ה' לִנְגֹף אֶת מִצְרַיִם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְעָשִׂיתִי לָכֶם נִסִּים בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה, אַף אַתֶּם עֲשׂוּ אוֹתוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.
שמות רבה ט״ו:ד׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ב, ח): קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, כְּשֶׁהָלַךְ משֶׁה וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל כָּךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות יג, ד): הַיּוֹם אַתֶּם יוֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, אָמְרוּ לוֹ הֵיכָן הוּא, אָמַר לָהֶם הֲרֵי עוֹמֵד, קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַהוּ (שיר השירים ב, ח): מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָן נִגְאָלִין לְעוֹלָם, אֶלָּא לְמִי אֲנִי מִסְתַּכֵּל לַאֲבוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ו, ה): וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', בִּזְכוּת אֲבוֹתָם אֲנִי גּוֹאֲלָם. לְכָךְ כְּתִיב: מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, וְאֵין הָרִים אֶלָּא אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ב): שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה מַהוּ מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לָהֶם מַעֲשִׂים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּגָּאֲלוּ אֶלָּא בִּזְכוּת הַזְּקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, טז): לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין הֶהָרִים אֶלָּא הַזְּקֵנִים, שֶׁכֵּן בַּת יִפְתָּח אוֹמֶרֶת לְאָבִיהָ (שופטים יא, לז): וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים, וְכִי אֶל הֶהָרִים הָיְתָה הוֹלֶכֶת, אֶלָּא עַל הַזְּקֵנִים הִיא אוֹמֶרֶת, שֶׁהָלְכָה לְהַרְאוֹת לַזְּקֵנִים שֶׁהִיא בְּתוּלָה טְהוֹרָה, וּלְכָךְ כְּתִיב: מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַהוּ מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשִׂיתִי לְעֵשָׂו שֶׁיְהֵא מַעֲמִיד מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו, לא): וְאֵלֶּה הַמְלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, אִם אֲנִי מֵנִיחַ לְעֵשָׂו שֶׁיְהֵא מַעֲמִיד מְלָכִים עוֹד, הֵיאַךְ יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין, הֲרֵינִי מְדַלְּגָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן אַלּוּפִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו, יג): אֵלֶּה אַלּוּפֵי בְּנֵי עֵשָׂו. וְאֵין הָרִים אֶלָּא עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ו, א): וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים.
רש"י על במדבר כ״א:כ׳ - הטקסט מספריא
ומבמות הגיא אשר בשדה מואב. כִּי שָׁם מֵת מֹשֶׁה וְשָׁם בָּטְלָה הַבְּאֵר; דָּ"אַ, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם — כָּל נָשִׂיא וְנָשִׂיא כְּשֶׁהָיוּ חוֹנִים נוֹטֵל מַקְלוֹ וּמוֹשֵׁךְ אֵצֶל דִּגְלוֹ וּמַחֲנֵהוּ, וּמֵי הַבְּאֵר נִמְשָׁכִין דֶּרֶךְ אוֹתוֹ סִימָן וּבָאִין לִפְנֵי חֲנִיַּת כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט (תנחומא):
במחקק. עַל פִּי מֹשֶׁה שֶׁנִּקְרָא מְחוֹקֵק, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן" (דברים ל"ג); וְלָמָּה לֹא נִזְכַּר מֹשֶׁה בְּשִׁירָה זוֹ? לְפִי שֶׁלָּקָה עַל יְדֵי הַבְּאֵר, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא נִזְכַּר שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לֹא נִזְכַּר שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ מְזַמְּנִין אוֹתוֹ לִסְעוּדָה, אָמַר אִם אוֹהֲבִי שָׁם אֲנִי שָׁם, וְאִם לָאו אֵינִי הוֹלֵךְ (תנחומא):
ראש הפסגה. כְּתַרְגּוּמוֹ "רֵישׁ רָמָתָא":
פסגה. לְשׁוֹן גֹּבַהּ, וְכֵן "פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ" (תהילים מ"ח) — הַגְבִּיהוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ:
ונשקפה. אוֹתָהּ הַפִּסְגָּה עַל פְּנֵי הַמָּקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ יְשִׁימוֹן, וְהוּא לְשׁוֹן מִדְבָּר שֶׁהוּא שָׁמֵם; דָּבָר אַחֵר וְנִשְׁקָפָה הַבְּאֵר עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן, שֶׁנִּגְנְזָה בְּיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָא, וְהָעוֹמֵד עַל הַיְשִׁימוֹן מַבִּיט וְרוֹאֶה כְּמִין כְּבָרָה בַּיָּם, וְהִיא הַבְּאֵר, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַנְחוּמָא:
ומבמות הגיא אשר בשדי מואב AND FROM THE HEIGHTS (it descended finally) INTO THE VALLEY THAT IS IN THE FIELD OF MOAB, for there Moses died, and there the well finally ceased to flow. Another explanation is: כרוה נדיבי עם THE NOBLES OF THE PEOPLE HOLLOWED IT — each prince of the tribes when they encamped took his staff and drew a line on the ground from the well to his banner and encampment, and the waters of the well ran by way of that mark and came before the camping place of each tribe (Midrash Tanchuma, Chukat 21).
במחקק THROUGH THE LAWGIVER — by command of Moses who is called the מחוקק, the Lawgiver, as it is said, (Deuteronomy 33:21) “for there is the portion of the lawgiver (Moses’ grave) concealed”. But why is Moses not expressly mentioned by name in this song? Because he was punished through the well! And since Moses’ name is not mentioned, the name of the Holy One, blessed be He, is also not mentioned. A parable! It may be compared to the case of a king whom his subjects invited to a feast. He said: If my friend will be there, I, too, will be there, but if not, I will not go (Midrash Tanchuma, Chukat 21).
ראש הפסגה — Understand this as the Targum has it: to the top of the height.
פסגה denotes “high”, just as (Psalms 48:14) פסגו ארמנותיה, which means “make high its palaces”.
ונשקפה AND IT LOOKS — this height looks towards the place whose name is ישימון, which word describes the wilderness because that is waste (שמם with which the word ישימון may be linguistically associated). Another explanation is: ונשקפה AND IT LOOKS — the well looks על פני ישימון towards the front of ישימון, the wilderness, for it was hid (emptied) itself in the sea of Tiberias, and anyone who stood by the wilderness may look and see a kind of sieve in the sea, and that was the well!. Thus did R. Tanchuma (Midrash Tanchuma, Chukat 21) expound this passage.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.