155

לכאורה, צריך לבקש, שהאוייבים והשונאים ייהפכו לאוהבים וידידים?

ועוד מוסיף הרבי²⁷: "והגם דכל שנאתו של דוד היה רק לשונאי ה' וכמו שנאמר²⁸ הלא משנאיך הוי' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, ומכל מקום הלא כתיב²⁹ יתמו חטאים מן הארץ, ואמרו רבותינו ז"ל³⁰ חטאים כתיב ולא חוטאים, והיינו שהחוטאים יעשו תשובה".

ויש לומר, שבכך הבהיר הרבי ענין נוסף בקשר לגאולתו, שמופיע אף לפני אמירת "הגומל", אך מן הצד השני:

אלו שאסרו את הרבי וגרמו לו יסורים, ולא רק יסורי הגוף אלא גם, ובעיקר, יסורי הנפש: הפריעו לו בעבודת ה', ובמיוחד בהיותו במאסר – הרי הם נחשבים ל"משנאיך הוי' אשנא", ולכאורה, מתאים היה, שלאחר הנצחון עליהם יתייחסו אליהם ביחס של "ואני אראה בשונאי" כפשוטו – יחס של נקמה. לא נקמה אישית ח"ו, אלא נקמת ה' – "משנאיך הוי'".

את זאת שולל הרבי מיד בתחלת המאמר, שאפילו לגבי "שונאי" שהם "משנאיך הוי'", אין מבקשים "אראה בשונאי" כפשוטו, אלא צריך לבקש "יתמו חטאים ולא חוטאים", כי יש להתפלל³¹ "שהחוטאים יעשו תשובה".

וזהו הקשר בין שני הענינים שבפסוק: כאשר חשים ש"אין עוד מלבדו ורק הוא לבדו הוא יתברך הבורא..." – "הוי' לי בעוזרי" – אז מגיעים להכרה אמיתית גם לגבי "שונאי", שהפגיעה מה"שונאי" אינה משום שיש לו ח"ו איזשהו כח מעצמו, אלא, כמוסבר בהרחבה באגרת הקודש³² – "כי הוי' אמר לו קלל"³³. ובמילא אין מקום, והרבי שולל זאת בפירושו ל"ואני אראה בשונאי", שיתעורר באדם רגש של נקמה, כפי שמובן באגרת הקודש הנ"ל.

ז. על ידי "שונאי" מגיעים לדרגת "ראיה"

אם כך, מהי המשמעות של "ואני אראה בשונאי"? – על כך אומר הרבי בסיום המאמר³⁴: כדי להגיע לבחינת ראיה ("ואני אראה") וכמאמר³⁵ איזהו חכם הרואה את הנולד .. הוא על ידי המתנגד דוקא ("בשונאי").

כלומר: לא זו בלבד שכלפי "שונאי"