22
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
פרשת במדבר סיני קודם עצרת". הקשר בין "במדבר" לבין "עצרת"60 הוא קשר גלוי61 – כדברי חז"ל62, על הפסוק63 "וממדבר מתנה", המונים מספר סיבות לכך שה"מתנה" של התורה קשורה דוקא ל"מדבר".
ויש קשר מיוחד בין פרשת במדבר לבין ערב שבועות:
אחת המשמעויות של "מדבר" המביאה64 ל"מתנה" של תורה, היא, כדברי חז"ל65 "אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו66 תורה ניתנה לו במתנה" – התבטלות.
ענין זה נמצא בגלוי ובהדגשה במתן תורה, בהקדמת נעשה לנשמע, המראה על התבטלות מוחלטת לקדוש־ברוך־הוא67 – משים עצמו כמדבר68 – והרי אמירת "נעשה ונשמע" היתה, כדלעיל, בחמישי בסיון.
אך לפי המוסבר לעיל, שהחידוש העיקרי של החמישי בסיון בקשר למתן תורה הוא בכך שמשה "בנה מזבח והקריב עליו קרבן" יש לומר, שגם ענין זה קשור ל"מדבר".
ההסבר לכך הוא:
הסיבה לכך שהתורה ניתנה דוקא במדבר היא, כדברי חז"ל – בנוסף לכך שה"תכונות" של מדבר צריכות להיות באדם, ב"גברא", "משים עצמו כמדבר זה..." וכדומה69 – גם ב"חפצא" של התורה, שהיא הפקר לכל כמדבר70. ועוד בעבודת האדם בדומה למקום המדבר:
תכלית מתן תורה היא, כדלעיל, שהתורה נתנה את הכוח להפוך את ה"חפצא" של העולם ל"חפצא דקדושה", לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, שהכוונה היא, כביאור אדמו"ר הזקן71 – ל"התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו יתברך .. עד שהוא מלא קליפות וסטרא אחרא שהן נגד ה' ממש".
ולכן ניתנה התורה במדבר72,
הערות
- 60. ראה לקו"ש ח"ח ע' 1 הערה 1. ועוד.
- 61. ראה גם לקו"ש שם ס"ע 236 ואילך.
- 62. עירובין נד, א. במדב"ר פי"ט, כו. תנחומא חוקת כא.
- 63. חוקת כא, יח.
- 64. אין הכוונה שזה ממשיך הענין דמ"ת – כי "מתנה" באה מצד הנותן (כנ"ל ס"ו. ועייג"כ לקו"ת פרשתנו ה, סע"א. ועוד) – אלא שלאחרי הקדמת הביטול "באה ממילא בתורת מתנה" (לקו"ת שם. ועוד).
- 65. עירובין שם.
- 66. ובתנחומא שם הלשון "מפנה עצמו מן הכל" (ועד"ז בבמדב"ר שם).
- 67. ובפרט ע"פ המבואר בחסידות (לקו"ת פרשתנו יד, א. שה"ש כב, א (וראה לקו"ת ברכה צט, ג). ובכ"מ) שזהו"ע הביטול לבעל הרצון.
- 68. ראה גם לקו"ש שם ע' 237 ואילך.
- 69. ראה במדב"ר פרשתנו פ"א, ז.
- 70. ראה במדב"ר ותנחומא שבהערה 62. במדב"ר פרשתנו שם.
- 71. תניא פל"ו.
- 72. ראה עד"ז לקו"ש [המתורגם] חכ"א (ע' 172 ואילך) במעלת המשכן לגבי ביהמ"ק שבירושלים – לפי שהי' במדבר דוקא.
במדבר רבה י״ט:כ״ו - הטקסט מספריא
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי מָה לֹא נִזְכַּר משֶׁה שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל יְדֵי הַמַּיִם וְאֵין אָדָם מְקַלֵּס לָאִסְפַּקְלָטוֹר שֶׁלּוֹ, וְלָמָּה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נִזְכַּר בָּהּ, מָשָׁל לְשִׁלְטוֹן שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה לַמֶּלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבִי שָׁם, אָמְרוּ לוֹ, לָאו, אָמַר אַף אֲנִי אֵינִי הוֹלֵךְ לְשָׁם. אַף כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וּמשֶׁה אֵינוֹ נִזְכָּר שָׁם אַף אֲנִי אֵינִי נִזְכָּר שָׁם. (במדבר כא, יח): בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם. וְכִי חֲפִירָה הָיְתָה שָׁם, אֶלָּא שֶׁנִּתְּנָה בִּזְכוּת אָבוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ שָׂרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, מא מב): פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם, כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ. כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם. שֶׁהָיוּ הַנְּשִׂיאִים עוֹמְדִים עַל גַּבָּהּ וּמוֹשְׁכִין בְּמַטּוֹתֵיהֶן כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְרֶוַח שֶׁבֵּין הַדְּגָלִים מָלֵא מַיִם מְגֻבָּרִין, אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לֵילֵךְ אֵצֶל חֲבֶרְתָּהּ מִדֶּגֶל לְדֶגֶל, הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בִּסְפִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, מב): הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר, וְאֵין צִיּוֹת אֶלָּא סְפִינוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, כא): וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ. וְהַמַּיִם יוֹצְאִים חוּץ לַמַּחֲנֶה וּמַקִּיפִין פִּיסָא גְדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כג, ג): יַנְחֵנִי בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶּק לְמַעַן שְׁמוֹ. וּמְגַדְּלִין מִינֵי דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת לְאֵין סוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כג, ב): בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. כָּל יָמִים שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר כָּךְ הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהּ, לְכָךְ קִלְּסוּ: עֲלִי בְאֵר, חֲפָרוּהָ שָׂרִים, (במדבר כא, יח): וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְשַׁמְּשָׁן. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר, שֶׁאִלּוּ נִתְּנָה לָהֶם בָּאָרֶץ, הָיָה הַשֵּׁבֶט שֶׁנִּתְּנָהּ בִּתְחוּמוֹ אוֹמֵר אֲנִי קֹדֵם בָּהּ, לְכָךְ נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל שָׁוִין בָּהּ. וְעוֹד לָמָּה נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר, כְּשֵׁם שֶׁמִּדְבָּר לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶעֱבָד, כָּךְ הַמְקַבֵּל עֹל תּוֹרָה פּוֹרְקִין מִמֶּנּוּ עֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. כְּשֵׁם שֶׁמִּדְבָּר אֵין מַעֲלֶה אַרְנוֹן, כָּךְ בְּנֵי תּוֹרָה בְּנֵי חוֹרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר, בַּמִּדְבָּר, מִי מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר וּמַפְלִיג עַצְמוֹ מִן הַכֹּל. (במדבר כא, יט): וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, שְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהָיוּ מְפָרְשִׁין תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין שֶׁבְּהַר הַבַּיִת. וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין שֶׁבָּעֲזָרָה בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ. (במדבר כא, כ): וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית בִּתְחוּם רוּת שֶׁבָּאָה מִשְֹּׂדֵה מוֹאָב (רות ב, ו): נַעֲרָה מוֹאֲבִיָה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְֹּׂדֵה מוֹאָב. (במדבר כא, כ): וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן, זֶה בְּאֵר שֶׁבָּאָה עִמָּהֶן עַד שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה, וְהָעוֹמֵד עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן רוֹאֶה בְּתוֹךְ הַיָּם כִּמְלוֹא תַּנּוּר, וְהוּא הַבְּאֵר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.
מדרש תנחומא, חקת כ״א - הטקסט מספריא
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי מָה לֹא נִזְכַּר מֹשֶׁה שָׁם. מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל הַמַּיִם, וְאֵין אָדָם מְקַלֵּס לִסְפֶּקְלָטוֹר שֶׁלּוֹ. וְלָמָּה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נִזְכַּר בָּהּ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְשִׁלְטוֹן שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה לַמֶּלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, פְּלוֹנִי אוֹהֲבִי יֵשׁ שָׁם אָמְרוּ לוֹ: לָאו. אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַף אֲנִי אֵינִי הוֹלֵךְ לְשָׁם. אַף כָּאן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וּמֹשֶׁה אֵינוֹ נִזְכַּר, אַף אֲנִי אֵינִי נִזְכַּר שָׁם. בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים. וְכִי חֲפִירָה הָיְתָה שָׁם. אֶלָּא שֶׁנִּתְּנָה בִּזְכוּת אָבוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ שָׂרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם, הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר, כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ (תהלים קה, מא-מב). כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם, שֶׁהָיוּ הַנְּשִׂיאִים עוֹמְדִין עַל גַּבָּהּ וּמוֹשְׁכִים בְּמַטּוֹתֵיהֶם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְרֶוַח הָיָה בֵּין הַדְּגָלִים מָלֵא מַיִם תִּגְבּוֹרִין. וְאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לֵילֵךְ אֵצֶל חֲבֶרְתָּהּ מִדֶּגֶל לְדֶגֶל, הָיְתָה הוֹלֶכֶת בִּסְפִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הָלְכוּ בְּצִיּוֹת נָהָר. וְאֵין צִיּוֹת אֶלָּא סְפִינוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ (ישעיה לג, כא). וְהַמַּיִם הָיוּ יוֹצְאִין חוּץ לַמַּחֲנֶה וּמַקִּיפִין פִּיסָא גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יַנְחֵנִי בַּמַּעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ (תהלים כג, ג). וּמְגַדְּלִין מִינֵי דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא וְגוֹ' (שם פסוק ב). כָּל אוֹתָן יָמִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין בָּהּ. לְכָךְ קִלְּסוּ עָלֶיהָ, בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים. וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה, שֶׁנִּתְנָה לָהֶם מַתָּנָה בַּמִּדְבָּר לְשַׁמְּשָׁן. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר. שֶׁאִלּוּ נִתְּנָה לָהֶם בָּאָרֶץ, הָיָה שִׁבְטוֹ שֶׁנִּתְּנָה בִּתְחוּמוֹ, מִדַּיֵּן וְאוֹמֵר: אֲנִי קוֹדֵם בָּהּ. לְכָךְ נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר, שֶׁיְּהוּ הַכֹּל שָׁוִין בָּהּ. וְעוֹד לָמָּה נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר. כְּשֵׁם שֶׁמִּדְבָּר לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶעֱבָד, כָּךְ הַמְּקַבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, פּוֹרְקִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וּכְשֵׁם שֶׁמִּדְבָּר אֵין מַעֲלֶה אַרְנוֹן, כָּךְ בְּנֵי תּוֹרָה בְּנֵי חוֹרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר, מִמִּדְבָּר. מִי מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר, מְפַנֶּה עַצְמוֹ מִן הַכֹּל. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת. שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי דִּינִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ מְפָרְשִׁין תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. מִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין שֶׁבְּהַר הַבַּיִת. וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין שֶׁבָּעֲזָרָה בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ. וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵי מוֹאָב, אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית בִּתְחוּם אוֹתָהּ שֶׁבָּאתָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: נַעֲרָה מוֹאָבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב (רות ב, ו). וְנִשְׁקְפָה עַל פְּנֵי הַיְּשִׁימוֹן, שֶׁמִּשָּׁם יָצָא הַתּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, וּמִמִּדְבַּר מַתָּנָה. אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַחַר כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתָ לָהֶם, אֲנִי מֵת מִתַּחַת יְדֵיהֶם. מִן הַמִּדְבָּר נָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִמִּדְבַּר מַתָּנָה. וְעַל יָדִי נָחֲלוּ אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל. וּמִשֶּׁנָּחֲלוּ אוֹתָהּ, גָּזַרְתָּ עָלַי מִיתָה. וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, בָּא מָוֶת. וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְגוֹ', זוֹ קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּיא בְּאֶרֶץ מוֹאָב (דברים לד, ו). זֶהוּ שֶׁאָמַר אִיּוֹב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא פְּנֵי שָׂרִים וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל כִּי מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם (איוב לד, יט). וְנִשְׁקְפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן, זֶה לְעִנְיַן בְּאֵר שֶׁבָּאת עִמָּהֶם עַד שֶׁנִּגְנְזָה לְתוֹךְ יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה. וְהָעוֹמֵד עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן, רוֹאֶה בְּתוֹךְ הַיָּם כִּמְלֹא פִי תַּנּוּר, וְהוּא הַבְּאֵר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ו - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְהִנֵּה, לֹא שַׁיָּיךְ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּחִינַת מַעְלָה וּמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בְּשָׁוֶה.
אֶלָּא בֵּיאוּר הָעִנְיָן, כִּי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרֵךְ יָחִיד וּמְיוּחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם, וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. רַק שֶׁהַשִּׁינּוּי הוּא אֶל הַמְקַבְּלִים חַיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְכִדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים ״חַיּוֹת״ אֵין רוֹאִין כוּ׳.
וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״.
וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עוֹז וְכֹחַ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בְּאוֹר ה׳ הַנִּגְלֶה לֶעָתִיד בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פֵּירוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ בְּכָנָף וּלְבוּשׁ], וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וְגוֹ׳, כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְגוֹ׳״.
וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ
הגהה
וְקַבָּלַת שָׂכָר ﬠִיקָּרוֹ בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיﬠִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
וְגַם כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים מֵעֵין זֶה, בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – ״הָרְאֵתָ״ מַמָּשׁ, בִּרְאִיָּה חוּשִׁיִּית, כְּדִכְתִיב: ״וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״ – ״רוֹאִים אֶת הַנִּשְׁמָע״, וּפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: מִסְתַּכְּלִים לַמִּזְרָח וְשׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר יוֹצֵא אָנֹכִי כוּ׳. וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת וּלְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכִדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים ״דְּלֵית אֲתַר דְּלָא מַלֵּיל מִינֵּיהּ עִמְּהוֹן כוּ׳״.
וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי גִּילּוּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵן כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא פְּנִימִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ, וְאֵין שָׁם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים״. וְלָכֵן הָיוּ בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶן בְּטַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים״, וְהוּא טַל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא ״עוֹז״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ כוּ׳״.
רַק שֶׁאַחַר כָּךְ גָּרַם הַחֵטְא וְנִתְגַּשְּׁמוּ הֵם וְהָעוֹלָם, עַד עֵת קֵץ הַיָּמִין, שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף וְהָעוֹלָם, וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל גִּילּוּי אוֹר ה׳, שֶׁיָּאִיר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת ״עוֹז״. וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל – יַגִּיהַּ חשֶׁךְ הָאוּמּוֹת גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לָבוֹא בְּנִקְרֹת הַצּוּרִים וּבִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ וְגוֹ׳״:
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.