21
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הקרבתה על המזבח היא מתעלה מן החול והופכת לקדושה בגלוי49.
ולכן התבטא הגילוי של מתן תורה בערב מתן תורה דוקא בענין של "בנה מזבח והקריב עליו קרבן".
ח. ההכנה למתן תורה על ידי ירידה ולא על ידי עליה
בכך יובן מדוע הענין של "בנה מזבח והקריב עליו קרבן" היה סיבה לכך שמשה "לא עלה" להר. שהרי, לכאורה:
משה צריך היה לבנות מזבח – שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל"50 – עם כל הפרטים51 הקשורים לכניסת בני ישראל לברית. אך, בכל זאת, הוא היה יכול למצוא זמן באותו יום לעלות להר לפני כן, ולפחות לזמן קצר52?
כשם שביום הרביעי, מצא משה זמן, לאחר ירידתו מן ההר, (א) למסור לבני ישראל "את כל דברי ה' ואת כל המשפטים"53 – מצות פרישה והגבלה, שבע מצוות בני נח ומצות שבת וכו' שניתנו במרה54, (ב) לכתוב "מבראשית ועד מתן תורה" ו"מצוות שנצטוו במרה"55 – וכל זאת56 באותו היום!
ההסבר לכך הוא: החידוש והיחודיות של "ערב" מתן תורה ושל ההכנה למתן תורה אינם מתבטאים בפעולה של "עולה" למעלה להר, אלא דוקא להיפך, ב"ירידה" והשפעה על ה"חפצא" של העולם, כדלעיל – בעבודה דוקא ב"תחתונים"57 – בניית מזבח מאבנים גשמיות, והקרבת בהמה גשמית על המזבח.
כשם שמתן תורה בכלל היה באופן של "ירד הוי' על הר סיני ונתן את התורה .. על הארץ דוקא" – למרות ש"היה יכול להעלות את ישראל למעלה על השמים ליתן להם התורה בשמים" – כי ה"כוונה בנתינת התורה הוא שיהיה עבודת הבירורים למטה..."58.
ט. הפיכת "מדבר" לקדושה ידוע הכלל59 ש"לעולם קוראין
הערות
- 49. ראה ג"כ לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 515 ואילך. ועוד.
- 50. משפטים כד, ד. ובפרט לדעת חכמים (מכילתא יתרו שבהערה 4) "י"ב מצבה על כל שבט ושבט כו'".
- 51. ובפרט שבגמ' שם נזכר רק ש"בנה מזבח והקריב כו'", ותו לא.
- 52. ראה לעיל הערה 6.
- 53. משפטים שם, ג.
- 54. פרש"י שם.
- 55. פרש"י שם, ד.
- 56. ולדעת המכילתא יתרו שם, אחרי בניית המזבח והקרבת העולה כו' – קרא (בו ביום) מ"בראשית כו'". ע"ש.
- 57. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 7 ואילך.
- 58. סה"מ תש"י ס"ע 224. ועד"ז בכ"מ.
- 59. רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ב ("המנהג הפשוט"). טושו"ע או"ח סתכ"ח ס"ד.
רש"י על שמות כ״ד:ג׳ - הטקסט מספריא
ויבא משה ויספר לעם. בּוֹ בַיּוֹם:
את כל דברי ה'. מִצְוַת פְּרִישָׁה וְהַגְבָּלָה:
ואת כל המשפטים. שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, וְשַׁבָּת וְכִבּוּד אָב וָאֵם וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם בְּמָרָה (סנהדרין נ"ו):
ויבא משה ויספר לעם AND MOSES CAME AND RELATED TO THE PEOPLE — on that same day (the 4th of Sivan).
את כל דברי ה׳ ALL THE WORDS OF THE LORD — the commands concerning their keeping apart from women and the setting of bounds at Mount Sinai.
ואת כל המשפטים AND ALL THE JUDGMENTS which had been ordained before the Sinaitic legislation: the seven commands given to the “Sons of Noah” (the non-Israelite world), the law of the Sabbath, of filial respect, of the “red heifer” and regarding the administration of justice, all of which had been given to them already in Marah (cf. Sanhedrin 56b).
רש"י על שמות כ״ד:ד׳ - הטקסט מספריא
ויכתב משה. מִבְּרֵאשִׁית וְעַד מַתַּן תּוֹרָה, וְכָתַב מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְמָרָה:
וישכם בבקר. בַּחֲמִשָּׁה בְּסִיוָן:
ויכתב משה AND MOSES WROTE [ALL THE WORDS OF THE LORD] — from בראשית up to (but not including) the account of the Giving of the Torah and he wrote down the commandments that were given to them in Marah (cf. Mekhilta on Exodus 19:10).
וישכם בבקר AND ROSE UP EARLY IN THE MORNING — on the fifth of Sivan (cf. Rashi on Exodus 19:11) (Shabbat 88a).
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ג:ב׳ - הטקסט מספריא
עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבספר ויקרא קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה והמנהג הפשוט שיהו קוראין במדבר סיני קודם עצרת ואתחנן אחר תשעה באב אתם נצבים קודם ראש השנה צו את אהרן קודם הפסח בשנה פשוטה לפיכך יש שבתות שקורין שחרית שני סדרין כגון אשה כי תזריע וזאת תהיה תורת המצורע אם בחקותי עם בהר סיני וכיוצא בהן כדי שישלימו בשנה ויקראו אותן הסדרים בעונתן.
שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ח:ד׳ - הטקסט מספריא
לְעוֹלָם קוֹרִין צַו אֶת אַהֲרֹן קֹדֶם פֶּסַח בַּפְּשׁוּטָה, וּמְצֹרָע בַּמְּעֻבֶּרֶת, חוּץ מבה "ח מְעֻבֶּרֶת וְה"ש מְעֻבֶּרֶת שֶׁקּוֹרִין אַחֲרֵי מוֹת קֹדֶם הַפֶּסַח. וּלְעוֹלָם קוֹרִין פָּרָשַׁת בְּמִּדְבָּר סִינַי קֹדֶם עֲצֶרֶת, תִּשְׁעָה בְּאָב קֹדֶם וָאֶתְחַנַּן, אַתֶּם נִצָּבִים קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְלָכֵן כְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ב"ג, שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְסֻכּוֹת, צְרִיכִים לְחַלֵּק נִצָּבִים וַיֵלֶךְ כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ וַיֵּלֶךְ בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְצוֹם כִּפּוּר, וְהַאֲזִינוּ בֵּין צוֹם כִּפּוּר לְסֻכּוֹת; וְסִימָן: בַּ"ג הַמֶּלֶךְ (דָּנִיּאֵל א, ה) פַּת וַיֵּלֶךְ. אֲבָל כְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ה "ז, אָז אֵין בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְסֻכּוֹת אֶלָּא שַׁבָּת אַחַת שֶׁקּוֹרִין בָּהּ הַאֲזִינוּ, אָז וַיֵּלֶךְ עִם נִצָּבִים קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְסִימָן לִפְשׁוּטָה: פִּקְדוּ וּפִסְחוּ, וְלִמְעֻבֶּרֶת: סִגְרוּ וּפִסְחוּ, מְנוּ וְעִצְרוּ, צוּמוּ וּצְלוּ, קוּמוּ וְתִקְעוּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.