79

וכך, בנגלה שבתורה עוסקים ומבררים הלכות וענינים של "אילנא דטוב ורע"⁴³, ולכן הלימוד הוא באופן של פלפול וקושיות וכדומה, ואף קיימות מחלוקות וכו'⁴⁴ – כלומר, אפשרי בכך ענין של העלם והסתר על אמיתותה של התורה.

לעומת זאת, פנימיות התורה היא עץ החיים – "אילנא דחיי דלית תמן לא קשיא... ולא מחלוקת..."⁴³. היא נעלית מהמושג של אילנא דטוב ורע.

ולכן, כדי שלימוד התורה של האדם יהיה באופן של "נעשית לו סם חיים"⁴⁵, שלא יהא זה לימוד כדי לקנטר ר"ל, שזהו ההיפך מן החיים, ואפילו לא ענין של "שלא לשמה" בדקות⁴⁶, הרי זה רק כאשר לימוד הנגלה שבתורה קשור ללימוד פנימיות התורה, אילנא דחיי.

ו"גדול לימוד שמביא לידי מעשה"⁴⁷ – על ידי החיבור בין הגליא לבין הפנימיות בתורה, נעשה הדבר גם בעבודתו הרוחנית בכלל, שנוצר חיבור בין פעולות הגליא שבנשמתו, ה"אוכלין" שלו, לבין פנימיות נשמתו, ולכן אין הוא יכול כלל לקבל טומאה.

וזוהי ההכנה הקרובה לקיום היעוד "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"⁴⁸, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.