5

בשפתיו מקרבן או בצדקה וכיוצא בזה", ואינו מזכיר נדרי איסור.

ועל־פי האמור לעיל (בסעיף ו'), מובן ההבדל בלשון הפסוקים – לגבי נדרי איסור נאמר רק "ככל היוצא מפיו יעשה", ואילו בנדרי הקדש נאמרים שני פרטים "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת":

ההבדל בין נדרי איסור לבין נדרי הקדש הוא: בנדרי איסור נוצר האיסור רק מדיבורו של האדם, שלולא אמירתו אין האיסור קיים, ולכן החובה בנדרים אלו היא לקיים "ככל היוצא מפיו יעשה", שהרי דיבורו הוא היוצר את האיסור.

לעומת זאת בנדרי הקדש, הרי הנדר גורם לכך שהחובה הקיימת בתורה – חובה של קרבן לה' או של צדקה וכדומה – תחול על האדם,

[וכפי שהוסברו בהרחבה⁴⁷ דברי הרמב"ם בסוף הלכות נדרים: אמרו חכמים כל הנודר כאילו בנה במה, ואם עבר ונדר, מצוה להשאל על נדרו כדי שלא יהא מכשול לפניו, במה דברים אמורים בנדרי איסור, אבל נדרי הקדש מצוה לקיימן ולא ישאל עליהן אלא מדוחק, שנאמר⁴⁸ נדרי לה' אשלם –

שבנדרי הקדש, הרי על ידי נדרו לא זו בלבד שחלה עליו חובה של נדר, אלא חלה עליו חובה מן התורה – של קרבן וצדקה וכדומה, נוצר כאן חפצא של מצוה, ולכן "לא ישאל עליהן..."],

ולכן קיימת בנדרי הקדש (לפי פסק הרמב"ם כדעת רבנן), גם ההלכה "ועשית כאשר נדרת" – שמקיימים את הנדר כאשר מתבצעת כוונת הנדר (כקרבן לה', או צדקה וכו'), אף כאשר אין זה בדיוק כ"מוצא שפתיך"⁴⁹.

ח. קרבן – התקרבות לה'

ההסבר לכך בפנימיות הענינים הוא:

ידוע, שקרבן הוא מלשון קירוב⁵⁰. ומהות הקרבנות היא – "אדם⁵¹ כי יקריב מכם קרבן לה'", קירובו של היהודי לקדוש־ברוך־הוא, כשהוא מקרב ומקריב את כוחותיו וכשרונותיו לקדוש־ברוך־הוא.

וזהו ההבדל בין הקרבנות לבין מצוות אחרות: המצוות הן "איברים וגידים" פרטיים, רמ"ח מצוות עשה הן