4

ו. הכוונה – מין הצאן

וכך בעניננו – "קטן והביא גדול .. הרי עלי .. כבש והביא איל":

מצד "מוצא שפתיך" – הרי הוא אמר "הרי עלי .. כבש", שאינו כולל איל, כדלעיל. אך מצד תוכן הנדר, שהוא נדר לה'⁴⁰, שעל כך יש ציווי "כל חלב לה'" ו"מבחר נדריכם", הרי כוונתו היא להביא קרבן לה' ממין הצאן. אמירתו בפיו "כבש" היתה רק משום גורם שולי, משום שלא השיגה ידו וכדומה, אך הכוונה באומרו "כבש" היא – מין הצאן⁴¹.

ולפיכך: לדעת רבי, שמתחשבים רק ב"מוצא שפתיך", הרי גדול במקום קטן לא יצא – נדרו היה לגבי "קטן", ואין הוא יכול לצאת ידי חובת נדרו בהביאו קרבן אחר שאיננו "מוצא שפתיך" (אלא גדול).

אך לדעת רבנן מתחשבים בעיקר בתוכן נדרו – "ועשית כאשר נדרת", ולפיכך, למרות שמלכתחילה אין אומרים שיביא גדול (איל במקום כבש), כי נאמר בפסוק "מוצא שפתיך תשמור", ומלכתחילה צריך להביא כ"מוצא שפתיך" –

אך כאשר הביא גדול, איל, הוא מקיים "ועשית כאשר נדרת", ומקיים בכך את מצות התורה⁴², משום שהפרט "מוצא שפתיך תשמור" אינו מעכב.

ז. נדרי הקדש ונדרי איסור

כדי להסביר טוב יותר את פסק הרמב"ם כסברת רבנן יש להקדים ולבאר:

ב"מצות עשה של תורה" שאומר הרמב"ם⁴³ "שיקיים אדם .. נדרו בין שהיה מנדרי איסור בין שהיה מנדרי הקדש" מביא הרמב"ם שני פסוקים: שנאמר⁴⁴: מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת ונאמר⁴⁵: ככל היוצא מפיו יעשה.

ההבדל בין שני פסוקים אלו הוא: הפסוק "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת" עוסק בנדרי הקדש, ואילו הפסוק "ככל היוצא מפיו יעשה" עוסק בנדרי איסור⁴⁶, כפי שרואים ברמב"ם עצמו, שבמנין המצוות בתחלת ספר היד החזקה, כאשר הוא מצטט רק את הפסוק "מוצא שפתיך תשמור ועשית", הוא אומר שהמצוה היא – "לקיים אדם כל מה שיוציא