5
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אך על ידי חטא העגל התבטל הדבר47, כי כדי שהתורה תגרום לנצחיות באדם, צריכה התורה להיחקק בגופו הגשמי. אך חטא העגל גרם ל"זוהמא"48 בגופים, שאינה מאפשרת לתורה להיחקק בגופם.
ועל ידי מעשינו ועבודתנו מתגברים על החושך, עד אשר מבטלים את הזוהמא, עד עת קץ כאשר "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ49" – ואז תהיה "חירות ממלאך המות", חיים נצחיים בפועל, נשמה בגוף.
ו. אמת זה משה
וזהו ההסבר לכך ש"משה רבינו מתחלת תולדתו היה ראוי להאיר .. על ידי התורה" – כי מדתו של משה היא מדת האמת – "אמת זה משה"50 – ולכן ניתנה באמצעותו תורת אמת – "משה אמת ותורתו אמת"51.
הכוונה איננה שמשה לא אמר ח"ו דבר שהוא היפך האמת – גם אחרים, ובמיוחד צדיקים שמדתם היא מדה אחרת של קדושה (חסד וכדומה) רחוקים לחלוטין מכל ענין של שקר ח"ו52 – אלא הכוונה היא שבמשה האירה "אמת ה'", שזוהי נצחיות, ללא שינויים.
ומשום כך אנו רואים שמעשי ידי משה הם ניצחיים. כדברי חז"ל53 שהמשכן שעשה משה לא חרב, אלא נגנז, ועומד לעולם ולעולמי עולמים54 – כי אצל משה האירה "אמת ה' (המאירה) לעולם", ולכן גם מעשיו הגשמיים הם נצחיים.
ז. לא מת משה
על־אחת־כמה־וכמה לגבי משה עצמו, כדברי חז"ל55 "לא מת משה .. מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש". החידוש בכך הוא:
הערות
- 47. ראה בהמקומות שבהערה 44. ועוד.
- 48. זח"א נב, ב. קכו, ב. זח"ב קצג, סע"ב. תו"א עו, ד. ועוד. וראה סה"מ תרמ"ג ס"ע פד.
- 49. זכרי' יג, ב.
- 50. תנחומא פרשתנו כח. שמו"ר שם (פ"ה, י). ובכ"מ.
- 51. ב"ב עד, א. סנהדרין קי, סע"א ואילך. תנחומא קרח יא. וראה לקו"ת ואתחנן ה, סע"ב.
- 52. ראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ד (ע' 303. וש"נ) שגם אהרן רק שינה מפני השלום אבל לא שיקר ח"ו (אלא שאצל משה, שענינו מדת האמת, ג"ז לא שייך. ע"ש).
- 53. סוטה ט, סע"א*. וראה צפע"נ עה"ת ר"פ תרומה. ובכ"מ.
- 54. ראה יומא עב, סע"א. סוכה מה, ב. בחיי תרומה כו, טו.
- 55. סוטה יג, סע"ב. זח"א לז, סע"ב.
- . ושם. שכ"ה גם בדוד. ולהעיר ש"דוד מלך ישראל חי וקיים" (ר"ה כה, א), ו"מלכי בית דוד הם העומדים לעולם" (רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ט). ולהעיר מלקו"ש [המתורגם] חט"ז (ע' 504) שהנצחיות במעשה דוד היא מצד ענין הביטול שבו [ועיין מאמרי אדה"ז־אתהלך לאזניא (ע' ב. מאמרי אדמהמ"צ ויקרא ח"ב ע' תרפח. ס"ע תרפט ואילך): משה .. חירות משעבוד מל' המות .. ודוד .. הי' בו הארת משה כו'. ע"ש]. וראה לקמן הערה 58.
מדרש תנחומא, קרח י״א - הטקסט מספריא
דָּרַשׁ רַבָּא, מַאי דִּכְתִיב: שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה (חבקוק ג, יא). מְלַמֵּד, שֶׁעָלוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ לַזְּבוּל, וְאָמְרוּ לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין לְבֶן עַמְרָם, נֵצֵא. וְאִם לָאו, לֹא נֵצֵא. עַד שֶׁזָּרַק בָּהֶם חִצָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ (שם). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, לִכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם. וְהָאִידְנָא עַד דְּמָחוּ לְהוּ לָא נַפְקֵי. דָּרַשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: אִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה'. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם נִבְרָא גֵּיהִנָּם, מוּטָב. וְאִם לָאו, יִבָּרֵא. לְמַאי, אִילֵימָא לְמֶהְדַּר לְמִבְרָיֵיהּ מַמָּשׁ, הָא כְּתִיב אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ (קהלת א, ט). אֶלָּא לְאַקְרוּבֵי פִּתְחָא. וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ (במדבר כו, יא). תַּנָּא מִשּׁוּם רַבֵּינוּ, מָקוֹם נִתְבַּצֵּר בַּגֵּיהִנָּם וְיָשְׁבוּ עָלָיו. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, זִימְנָא חַדָּא אֲזִילְנָא בְּאוֹרְחָא, וְאָמַר לִי הַהוּא טַיְיעָא, תָּא אַחְזֵי לָךְ בְּלֻעֵי דְּקֹרַח. אָזְלִי, חַזָּאִי תְּרֵי בִּזְעָא דַּקָּא נָפַק קוּטְרָא מִינֵיהּ. הָא שָׁקִיל גַּבְּבָא דְּעַמְרָה וְאַמְשַׁיֵיהּ בְּמַיָּא וְאוֹתִבֵיהּ יַתֵיהּ בְּרֵישׁ רוּמְחָא עִילַוֵיהּ, וְאִיחֲרוּךְ וְנָפַל. וְאָמַר לִי, אֲצֵית מַאי שָׁמְעַת. שָׁמְעִי דַּהֲווּ קַאָמְרֵי, מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת וְהֵן בַּדָּאִין. אָמַר לִי, כָּל תְּלָתִין יוֹמִין הֲוָה מְהַדֵּר לְהוּ גֵּיהִנָּם כְּבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלַּחַת וְאָמְרֵי הָכִי, מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת וְהֵן בַּדָּאִין. וְלֶעָתִיד לָבֹא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהוֹצִיאָן. וַעֲלֵיהֶן אָמְרָה חַנָּה, ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל (ש״א ב, ו).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות א׳:ט׳ - הטקסט מספריא
מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.