49
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
האדם33 והעולם, אלא מהותן העיקרית היא – "צוותא וחיבור"34 עם הבורא, ומשום שהנברא והבורא אינם ניתנים להשוואה כלל, הרי מובן, שכשם שמציאות הנברא אינה תוספת מקום לעומת הבורא, גם עבודתו אינה תוספת מקום, וה"צוותא" אינה נוצרת על ידי זיכוכו והתעלותו של האדם, על ידי ידיעתו והכרתו השכלית באלקות, או על ידי איזשהו רגש ועבודה נעלית של האדם, אלא על ידי כך שהקדוש־ברוך־הוא בחר בהם וציווה מצוות אלו. כלומר באמצעות ציווי ה' וקיומו35.
ואת זאת מדגישה התורה כבר אצל היהודי הראשון, אברהם אבינו, שיחודו (כיהודי) ומעלתו אינם מתחילים (בתורה – מעשה אבות) במעלותיו המיוחדות שלו – בהקרבתו לאלוקות על ידי עבודתו ובכח עצמו, שכבר היה לו לפני כן, אלא36 ב"ויאמר ה' אל אברם לך לך..."37, בכך שהקדוש־ברוך־הוא מבדיל ומיחד אותו38. דביקותו בקדוש ברוך הוא, כפי שמתואר בתורה, התחילה כאשר נצטווה על ידי הקדוש־ברוך־הוא39, וקיים40 את הציווי41.
ג. "מעשה אבות סימן לבנים"
תורה מלשון הוראה42. הכוונה בכך
הערות
- 33. לצרף בהם את הבריות – תנחומא שמיני ז־ח. ב"ר רפדמ"ד. וש"נ (וראה מו"נ ח"ג פכ"ו). וראה ע"ד המבואר בפנים – לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 197 ואילך. וש"נ.
- 34. לקו"ת בחוקותי מה, ג. ובכ"מ.
- 35. ראה בארוכה משל כ"ק מו"ח אדמו"ר (ד"ה רבי אומר ש"ת ספ"א ואילך. ד"ה ביום השמע"צ השי"ת בתחלתו. "התמים" ח"א ע' כה ואילך). נת' בלקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 31 ואילך.
- 36. ראה גם אברבנאל ריש פרשתנו בתירוץ קושיות הרמב"ן (השאלה הד' באברבנאל) "שאברם לא התעורר בראשונה כו' בדבר השם כו' אלא מכח התפלספותו כו' ולא נכתבו .. בתורה אלא דברי נביאי השם וחסידיו הדבקי' בו ממה שעשו בעבודת הא־ל ובמאמרו לא מעיונם ושכלם". ע"ש.
- 37. וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 90 ובהערות שם דהתחלת ההכנה למ"ת וביטול הגזירה היא מויאמר ה' אל אברם לך לך.
- 38. להעיר מנצח ישראל להמהר"ל פי"א, דלכן לא נזכרו כל מעלות אברהם לפני הדיבור ד"ויאמר ה' גו'", שלא תאמר שהוא ית' בחר באברהם ובזרעו אחריו בשביל מעשיהם כו' ע"ש. ושם – ע"ד החילוק בין ישראל לאוה"ע.
- 39. והיינו דמודגש כאן לא רק עצם ענין הבחירה בזה שהציל אותו או גם דיבר אתו, אלא בזה שנצטווה. והרי גם דיבור ה' בברית בין הבתרים הי' בהיותו בן שבעים שנה (פרש"י בא יב, מ. תוד"ה וגמירי ע"ז ט, א) ואעפ"כ מתחיל בתורה בהציווי לך לך, שבפשטות הכתובים ה"ז כאשר הי' אברם בן ע"ה שנה (פרשתנו יב, ד). וראה מקומות שבהערה 25 לקו"ש חט"ו שם הערה 14. ואכ"מ.
- 40. ע"פ כהנ"ל יומתק תי' הב' באוה"ח ריש פרשתנו ב"טעם שדבר ה' אליו (אל אברם) קודם הראות לו מה שלא עשה כן בכל הנבראים". עיי"ש.
- 41. משא"כ באדם הראשון ונח שהציוויים להם נאמרו לאחרי שמסופר בתורה מעלתם וכו' (אדה"ר – שנברא בצלמנו גו', ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה (בראשית ב, ז־ח. טו), ונח מזכיר הכתוב צדקתו (כנ"ל בפנים ס"א)).
- 42. זח"ג נג, ב. גו"א ר"פ בראשית בשם הרד"ק.
מדרש תנחומא, שמיני ז׳ - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת יֵשׁ בָּעוֹלָם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת הֵן, אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזָמֶר (דברים יד, ה), שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים (דברים יד, ד). יוֹתֵר מֵאֵלֶּה אֵין בָּעוֹלָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הִזָּהֲרוּ עַצְמְכֶם שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּץ אֶת עַצְמְכֶם בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וּבְשֶׁרֶץ טָמֵא. כָּךְ אָמַר דָּוִד, הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא), בִּשְׁבִיל לְצָרֵף בְּרִיּוֹתָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אִכְפַּת לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֹּאכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא שְׁחִיטָה, שֶׁיְּהֵא יִשְׂרָאֵל נוֹחֵר וְאוֹכֵל וְשׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר מִן הַיֶּרֶךְ. תֵּדַע, שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה הַשְּׁחִיטָה הַזּוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי לֶעָתִיד לָבֹא עוֹשֶׂה סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִן הַבְּהֵמָה וְלִוְיָתָן וְאֵין שָׁם שְׁחִיטָה. תֵּדַע לְךָ, לִוְיָתָן בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה הוּא, וְהַמַּלְאָכִים יָגוּרוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים (איוב מא, יז). וְאִם הֵם זוֹרְקִין עָלָיו כַּמָּה רְמָחִים שֶׁל בַּרְזֶל, כְּתֶבֶן הוּא חוֹשְׁבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל (איוב מא, יט). וְכֵן בְּהֵמוֹת שָׂדַי קָשֶׁה, שֶׁהוּא רוֹבֵץ עַל אֶלֶף הָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף (תהלים נ, י). וְהֵיכָן הֵן נִשְׁחָטִין. אֶלָּא זֶה לָזֶה מִזְדַּוְגִין שְׁנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחָד בָּאֶחָד יִגָּשׁוּ (איוב מא, ח). בְּהֵמוֹת יִגַּשׁ בַּלִּוְיָתָן וְאוֹחֵז בְּקַרְנָיו וּבוֹקֵעַ. וְלִוְיָתָן הֵפֶךְ יִהְיֶה מִיתָתוֹ, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ בִּזְנָבוֹ וְהוֹרְגוֹ, וְהַצַּדִּיקִים הוֹלְכִין וְנוֹטְלִין מָנוֹת מָנוֹת. מִכָּאן שְׁחִיטָה. אֶלָּא בִּשְׁבִיל לִבְדֹּק וּלְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.