48

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

התקרבותם לבורא העולם בשכלם והכרתם בבורא, ועל ידי כך הם מתקשרים אל הקדוש־ברוך־הוא ומקיימים את מצוותיו, אך אצל עם ישראל מתבסס עיקר קירובם לאלוקות ומציאותם כיהודים בכך שהקדוש־ברוך־הוא בחר בהם, כלשון חז"ל24 "ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו"25, "קרבנו המקום לו והבדילנו מהאומות וקרבנו ליחודו"26, ולא בכך שהם מצד עצמם מתעלים להכרה בבורא עולם ולהתקשרות אליו.

ומכיוון שהדבר מגיע מצד הבורא, מובן, שבני ישראל אינם רק סוג נוסף בבריאה הדומה לנבראים אחרים שנעשה קרוב יותר אל הקדוש־ברוך־הוא, אלא הם מהות שונה לחלוטין.

כי כל הנבראים נשארים במציאותם כנבראים, ואילו בני ישראל הם במהותם ענין של אלוקות בבריאה, כי לא רק נשמתם היא "חלק אלוקה ממעל ממש"27 אף בהיותם למטה, אלא אף על גופם נאמר28 "ובנו בחרת מכל עם ולשון", שהקדוש־ברוך־הוא בחר בבני ישראל, בגופם29.

ודומה לכך ההבדל בין מצוות בני נח לבין המצוות שנצטוו בני ישראל. אין זה הבדל כמותי בלבד – שבע או תרי"ג מצוות – אלא זהו הבדל איכותי ומהותי30:

מצוות בני נח קשורות בעיקר לעניני ישוב עולם31, זיכוך האדם, שמין המדבר יהיה כראוי, ועולם יתנהל כראוי. שלמותו של העולם ושל מין המדבר מושגת על ידי שבני נח מקיימים את מצוותיהם, ולכן מצוות בני נח הן כאלה הניתנות לקיום אפילו לפי "הכרע הדעת"32:

לעומת זאת, מצוותיהם של בני ישראל אינן קשורות רק לזיכוך

הערות

  1. 24. הגש"פ.
  2. 25. ולהעיר מנחמי' ט, ז "אתה הוא ה"א אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים גו'". ומשמע שהבחירה באברם היתה באור כשדים – לפני האמירה ד"לך לך גו'". וראה לקמן פרשתנו (טו, ז) "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים". וראה ראב"ע ס"פ נח. רמב"ן בחיי ואברבנאל שם ובריש פרשתנו. של"ה רעז, א. ועוד.
  3. 26. לשון הרמב"ם הל' חו"מ פ"ז ה"ד. ומשמע לכאורה שקאי על קירוב דאברהם, שהרי זהו הסיום ד"מתחיל ומספר שבתחלה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים כו'". אבל י"ל שקאי על הקירוב בזמן גאולת מצרים – ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 87 ואילך ובהערות שם.
  4. 27. תניא רפ"ב.
  5. 28. נוסח ברכת אהבת עולם. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סי' ס' ס"ד (ממג"א שם) שכשיאמר ובנו בחרת (מכל עם ולשון) יזכור מ"ת.
  6. 29. תניא פמ"ט (סט, סע"ב ואילך).
  7. 30. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 159 ואילך. חט"ו [המתורגם] ע' 161. ובכ"מ.
  8. 31. ראה ישעי' מה, יח.
  9. 32. לשון הרמב"ם הל' מלכים ספ"ח. אלא דשם מבאר דבכדי להיות מחסידי אוה"ע (שיש להם חלק לעוה"ב) צריך שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה רבינו ולא "מפני הכרע הדעת". ולהעיר מב' הגירסאות בסיום לשון הרמב"ם שם "ולא מחכמיהם", "אלא מחכמיהם" – ראה לקו"ש [המתורגם] ח"כ ע' 156. ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.