50

היא, שכל ענין בתורה אינו רק הוראה לגבי לימוד וידיעת האדם, אלא זוהי הוראה לכל יהודי ויהודי בכל הדורות לגבי התנהגות בפועל ממש.

ובמיוחד לגבי האבות – כיוון ש"מעשה אבות סימן לבנים"⁴³, וכפי שמסביר הרמב"ן⁴⁴ בהרחבה, שהתורה מרחיבה אודות "סיפור המסעות... ושאר המקרים" של האבות, כדי להסיק מכך לקחים לגבי התנהגותם של הבנים.

לפי זה מובן בעניננו: כאשר מספרת התורה שעיקר ה"צוותא" והחיבור של אברהם אל הקדוש־ברוך־הוא מתחיל בציווי ה' "לך לך... "אין הכוונה לספר זאת רק כדי להבהיר את מהותו של היהודי, ואת מהות המצוות, אלא זוהי הוראה בפועל לגבי היסוד וההתחלה בקירובו של היהודי אל הקדוש־ברוך־הוא.

ד. עיקר – קיום המצוות בפועל

תיתכן סברא, שכדי שיהודי יוכל להתחיל לקיים מצוות ולהתקרב אל הקדוש־ברוך־הוא, הוא צריך בראש ובראשונה ללמוד אודות יהדות, אודות הלכות התורה ומצוותיה, ובמיוחד אודות הקדוש־ברוך־הוא, אודות הקשר שלו אל העולם בכלל ואל ישראל בפרט. עליו לדעת את משמעות המצוות בכלל, ואת משמעותה של כל מצוה מסויימת וכדומה. כלומר, אפשר לחשוב, שלפני שמקיימים מצוות, יש צורך בהכנה והכשרה מתאימה של ידיעת כל הענינים על בורים. ורק לאחר מכן אפשר להתחיל ולקיים את מצוות ה' כראוי.

ולכן, גם כאשר פוגשים ביהודי שלא היה עד עתה קשור ליהדות, לא רק לקיום המצוות בפועל, אלא אף לידיעה כלשהי ביהדות שהדבר היחיד שהוא יודע היא עובדת היותו יהודי – עלולים לחשוב, שבראש ובראשונה צריך להכינו ליהדות וללמדו ענינים אשר יאפשרו לו לדעת בסופו של דבר, לאחר זמן, אודות הקדוש־ברוך־הוא ואודות התורה והמצוות, עד אשר יתעורר בו רגש לתורה ולמצוות – ואז הוא יקיים את התורה והמצוות כראוי.

נכון אמנם שאף שלפני שמבינים אסור לעכב את קיום הציווי בפועל, יש להקדים את הנעשה לנשמע⁴⁵, וממילא ידאג ודאי לכך שכך יהא גם אצל יהודי אחר – אך קיימת אצלו התחושה שבכל זאת אין זה אופן האמיתי של קיום המצוות, אלא שמאחר שעדיין אין הוא מבין ויודע דברים אלו, אסור להמתין עד שיגיע להכרה וידיעה מלאה, אבל בכל זאת עיקר קיום המצוות יהיה לאחר הידיעה וההכרה, כדלעיל.

כלפי כך באה ההוראה בפרשתנו –