212

הערות

1. 51. ואף שלהסברא שאין יוצאין בשל שותפות ה"ז משום שצ"ל "כולו שלו" (כבאתרוג, כנ"ל ס"ז) – יש לומר* בכמה אופנים, ומהם: א) מצד "לב ב"ד מתנה" ה"ז כאילו נכתבה עבור כאו"א מהציבור בפ"ע. ולהעיר מהחילוק בין ירושה לשותפות (בכורות נו, ב ובפרש"י ד"ה וכשחייבין). ב) עוד מקום לומר חידוש אבל בסברא חזקה: "כתבו" ה"ז בדוגמת "ולמדה". וכשם ש"ולמדה", הרי החיוב הוא על כאו"א, אבל אפשר ואדרבא משובח בדיבוק חברים, עד"ז גם כשרבים (ברוב עם – הדרת הס"ת) עושים שליח אחד לכתיבה. ועכ"פ מקויים באופן דלכתחילה. וי"ל רמז לכ"ז – מ"ת הי' באופן כזה: תיכף נעשית התורה "מאורסה" של כאו"א בפ"ע (שלכן מותר ללמדה, משא"כ עכו"ם – סנהדרין נט, רע"א), נוסף על שניתנה "מורשה קהלת יעקב". [ועד"ז מצינו מצינו בסוכה: כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת (סוכה כז, ב), ולכאו"א – ג' דפנות כו' בפ"ע, (משא"כ בקרבן תמיד, דחלק כאו"א נפרד – ראה מפענח צפונות ולקו"ש שצויינו בהערה 41, וש"נ)] מתשובות הרשב"א סי' תו. וראה ר"ן בנדרים (מה, ב) דבאין בו דין חלוקה (בכה"ג שעיקרו של דבר נתברר כבר משעה ראשונה) לכו"ע אמרינן יש ברירה).
2. 52. ואף שהטעם שהלוקח ס"ת הוי כחוטף מן השוק הוא משום דלא טרח בה (נמוק"י להלכות קטנות שם, ועוד), והרי גם כאן לא טרח בה [ובמשנת חכמים (קונטרס על מ"ע שבספר אהבה) כתב מטעם זה שהכותב ס"ת לחבירו בלי ידיעתו אין חבירו יוצא בה מכיון שלא טרח בה כלל] – – שאני בנדו"ד, שע"י "לב ב"ד מתנה" ה"ז כאילו הוא "שכר לו סופר לכתוב לו ס"ת", שיוצא בזה לכל הדיעות, כפסק הרמ"א יו"ד שם.
3. 53. ראה ריטב"א שבועות יא, א. רמ"א או"ח סקנ"ד ס"ח, יו"ד סרנ"ט ס"ב. ועוד.
4. 54. זבחים ב, ב.
5. . גם להדיעות שלא אמרינן בזה יש ברירה (ראה מג"א שצויין בשוה"ג להערה הקודמת ש"טוב להכריז שיתן כל אחד חלקו לחבירו במתנה"; ולא לסמוך על הדיעות דיש ברירה).