ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כד וילך שיחה ב

211

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

לצאת ידי חובת המצוה של "כתבו... ולמדה..."⁴⁶.

ויותר מכך: אין זה ספר תורה של שותפות, אלא בזמן הדרוש זהו ספר תורה השייך לכל אחד לחלוטין מלכתחילה, כדלהלן.

ח. "לב בית־דין מתנה"

אך, לכאורה, אין תירוץ זה מתאים, כי בענין זה אין דומה ספר־התורה לאתרוג:

לגבי האתרוג די בכך שהאתרוג קנוי לאדם – "שלו", ולכן הסכמת הקהל להקנות את האתרוג לאחד מהם בשעת נטילתו מועילה.

אבל לגבי ספר תורה אין די בכך שיהיה לאדם ספר תורה, אלא כל אחד חייב לכתוב ספר תורה בעצמו או על־ידי שליח. ולפיכך קובעת ההלכה⁴⁷, ש"אפילו הניחו לו אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו". ויותר מכך: לפי הרמ"א²⁹, אף כאשר יהודי קונה ספר תורה "ולא הגיה בו דבר, הוי כחוטף מצוה מן השוק ואינו יוצא בזה".

ואם כך, מה תועיל ההנחה ש"כל הקהל נותנים חלקם" לכל אחד מהם – הרי בסופו של דבר אין הסדר זה טוב יותר מאשר קניית ספר תורה על־ידי היהודי בעצמו?!

ההסבר לכך הוא: מדובר כאן על ספר תורה של ציבור, השייך לציבור, וממילא חל על כך הכלל⁴⁸ ש"לב" בית־דין מתנה עליהן". כלומר, הקניית ספר התורה לכל אחד ואחד אינו מצד כל יחיד כפרט, אלא משום ש"לב בית־דין מתנה" ומקנה את ספר־התורה לכל אחד ואחד.

ולפי זה ניתן לומר ש"לב בית־דין מתנה" בענינינו הוא⁴⁹ לא רק על כך שספר התורה יהיה "שלו", אלא יותר מכך, שכתיבת ספר התורה תיעשה בעבורו⁵⁰ – מיד בעת כתיבת התורה

הערות

46. ועד"ז בנוגע לספרים כו' (לדעת הש"ך – הובאה לעיל סעיף ד – שהאידנא המצוה "דוקא באלו") – שמכיון שכופין בני העיר "לקנות גם תורה שבע"פ כולה" (הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד הי"ג ובקו"א שם, וש"נ), הרי "כל הקהל נותנים חלקם" לכאו"א מהקהל בשעה שלומד בהם כדי שיוכל לקיים מצותו, או בלב ב"ד מתנה.
47. סנהדרין שם. רמב"ם הל' ס"ת שם. שו"ע יו"ד שם ס"א.
29.
48. כתובות קו, ב. וש"נ. וראה שד"ח שצויין בהערה 45, דמה שיוצאים באתרוג הקהל הוא ג"כ מטעם זה.
49. ראה רש"י שבועות יא, ד"ה לב: וכל מידי דציבור נותנין ב"ד לב. ולהעיר, שבס' "קובץ" לרמב"ם הל' ס"ת שם כתב, שמטעם זה יחיד המקדיש ס"ת לציבור לא אבד מצותו כי לב ב"ד מתנה שלא מסרו לציבור אלא לקרות בה. וראה גם בני יונה להל' ס"ת סי' ער ס"א.
50. ראה גם שו"ת קנאת סופרים (למהרש"ק) תשובה ה, להסברא שיוצאין בס"ת של שותפין כי אמרינן יש ברירה*, דבשעה זו דשותף א' נוטלו
. והרי זהו הטעם לפס"ד הרמ"א שהובא לקמן סעיף יו"ד, דבאתרוג של שותפין אמרינן "אדעתא דהכי קנאוהו", כמ"ש במג"א שם סק"י (והוא הוי כשלו כולו .. ואף דאח"כ נתנו לחבירו הוי רק כמכרו לו .. והשני לא הוי כקונה מן השוק כיון דס"ל יש ברירה א"כ הוברר הדבר בשעה דהוי בידו כאלו הוא כתבו מתחלה.

מצוטט בעמוד אחד

שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1

יורה דעה ‹ הלכות תלמוד תורה ‹ הלכות ת"ת פרק רביעי ‹ יג לקו"ש חכ"ד ע' 211

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.