168

ענין הגלות הבאה כתוצאה מהשפעת היצר הרע.

ומכיון שבתלמוד הירושלמי נאמרים דברים יותר באופן כללי מאשר בתלמוד הבבלי, לכן גם בעניננו אין ב"ירושלמי" הפרדה של התוצאה (הגלות) בפני עצמה, ומוזכר רק הגורם (הגלות).

ואילו התלמוד הבבלי, המפרט תמיד יותר, מציין את היצר הרע בפני עצמו ואת הגלות בפני עצמה.

וזאת בהתאם להבדל הכללי באופן הלימוד בין התלמוד הבבלי לבין התלמוד הירושלמי:

ענינים רבים מוזכרים בתלמוד הירושלמי בקצרה ובאופן כללי, והם מבוארים ביתר פירוט והרחבה בתלמוד הבבלי¹⁹.

הסיבה הפשוטה להבדל זה היא, שלימוד הגמרא בבבל התארך יותר, ונמשך זמן נוסף לאחר חתימת התלמוד הירושלמי – חיבור וחתימת התלמוד הבבלי נעשו "אחר שחיבר רבי יוחנן ירושלמית בכמו מאה שנה"²⁰,

כך שהתלמוד הבבלי הוא בגדר של "בתרא, (= אחרון) לעומת התלמוד הירושלמי, וזהו אחד הטעמים²¹ לכך שההלכה נקבעת כבבלי לעומת הירושלמי, כי חכמי התלמוד הבבלי, בהיותם "בתראי", הכירו את הנאמר בתלמוד הירושלמי, שנחתם מוקדם יותר, כדלעיל, והכלל קובע שהלכה כבתראי.

וההבדל בין קדמאי לבתראי מתבטא גם בכך שה"בתראי" מפרטים ומפרשים יותר מאשר ה"קדמאי"²². כשם שישנו הבדל בין הניסוח במשנה – שהיא "דיבור קצר וכולל ענינים רבים"²³ – לבין הניסוח בגמרא שהיא מאוחרת יותר²⁴, כך יש הבדל בגמרא עצמה בין התלמוד הירושלמי, המוקדם יותר, לבין התלמוד הבבלי, המאוחר יותר. ולכן מוזכרים בירושלמי רק שלושת הדברים באופן כללי, ואילו בבבלי מפורטים ארבעת הדברים ביתר פירוט²⁵.