162

כאשר הן חבויות, אוצר גנוז מעין רואים – אין הן מועילות כלל, לכאורה, אף אחד אינו נהנה מיוקרתן ומיופיין.

רק כאשר מוציאין אותן מאוצר הגנוז, למען הצורך הגדול של נצחון במלחמה, כפי שאומר הרבי בהמשך מאמרו של יום ההילולא³⁷, שלמען נצחון על האוייב, המלך "מבזבז כל סגולות האוצרות דהון יקר הנאסף והנקבץ במשך כמה שנים מדור אחר דור ואשר מעולם לא השתמש מזה לשום דבר, וכמוס וחתום מעין כל רואה" – אז יש בהן תועלת.

וגם אז נקרא הדבר "בזבוז". מבזבזים אותם למען נצחון המלחמה, ומשתמשים בהן לשימוש בלתי רגיל ויוצא מן הכלל.

י. אוצר גנוז – עצם מציאותו של המלך

ההסבר לכך הוא: אוצרות אלו נשארים גנוזים, כמוסים וחתומים מעין כל רואה, משום שאוצרות אלו חשובים למלך עצמו, וקשורים לעצם מציאותו.

יש אוצרות של המלך שתפקידם הוא, שבאמצעותם ינוהלו עניני המלכות – על ידי הוצאתם לצרכי המדינה וכדומה³⁸, או על ידי שיבוצם בכתר המלך וכדומה כדי להוסיף הוד והדר למלך, שזהו ענין חשוב בהנהגת המלכות – "מלך ביפיו תחזינה עיניך"³⁹.

אך האוצרות הגנוזים של המלך, אינם כדי לבצע תפקיד מסויים, אלא הם קשורים למלך עצמו. עצם מציאותו כמלך תלויה בכך שיש לו אוצרות גנוזים של אבנים טובות ומרגליות שבהן הוא משתעשע ועליהן הוא מתענג⁴⁰. וזה מוסיף לרוממותו האמיתית והתנשאותו העצמית⁴¹.

וזהוי הכוונה שישראל הם "לי סגולה" – "אוצר חביב"⁴²: עצם