162

ניכר בגלוי שהתכלית של בריאת כל העולם, כולל אומות העולם, היא ישראל.

והתוצאה ההכרחית מכך היא, ש"הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך". העמים שאינם מיישמים את מטרת בריאתם – "יאבדו", מאבדים את זכות קיומם.

ויש לומר שזוהי הסיבה לכך שבן נח חייב מיתה כאשר הוא עובר על אחת משבע מצוות בני נח, שלא כבני ישראל שהעונשים שונים אצלם בהתאם לעבירות השונות. מהותן של שבע מצוות בני נח היא סיבת מציאותם של בני נח, וכל זה – בשביל ישראל ובשביל התורה. וכאשר אין הם מבצעים את כוונת בריאתם, הם מאבדים את היסוד לקיומם³¹.

וזהו הפירוש הפנימי של "ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה", כנאמר בפירוש הש"ך על התורה: "כאילו לא עשאום אלא בשבילך, כמו שאמר בן עזאי: לא נבראו כולם אלא לשמשני..."³³.

כלומר, הענין של "ולתתך עליון על כל הגויים" הוא הישום בפועל של מטרת בריאתם, שזה מעין הגילוי שיהיה לעתיד לבוא, כדלעיל.

לפי זה יוצא, שהתוכן של שני הפסוקים הנ"ל בפרשתנו מביע את היתרון והמעלה במציאותם של ישראל על פני מציאותם של אומות העולם – "והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה". שישראל נבדלים "מעמי הארץ" בכך שמטרתם היא מציאותם עצמה, ואין הם אמצעי למטרה אחרת, וכפי שיוסבר להלן.

ט. סגולה – אוצר גנוז

ההסבר לכך הוא: המשמעות של "(וה' האמירך היום) להיות לו לעם סגולה" היא, כפי שמפרש רש"י על "והייתם לי סגולה"³⁴, שהוא מצטט כאן – "אוצר חביב כמו וסגולת מלכים³⁵, כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם, כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות" –

וכיון שזהו משל הניתן על ידי התורה, מובן, שהוא מדוייק ביותר.

יש להבין: מהי התועלת של "כלי יקר ואבנים טובות" כאשר "גונזים אותם", כאשר הם חבויים ומוסתרים?

כאשר נוטלים, למשל, אבנים טובות וקובעין אותן ומשבצין אותן בטבעת המלך או בכתר המלך, הן מוסיפות כמובן, להוד ולהדרת המלך³⁶. ואילו