157

ממשיך הפסוק ואומר שם⁸: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". ומדוע, אפוא, מסביר רש"י שהמילים "כאשר דבר" בפסוק השני מתכוונות לדבור אחר של הקדוש־ברוך־הוא – "והייתם לי קדושים", ולא למה שנאמר ביחד עם "והייתם לי סגולה", כפי שאכן מסבירים כמה ממפרשי התורה⁹?

יותר מכך: לפי המפרשים מובן יותר המשך פסוקנו¹⁰: על המילים "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" הנאמרות בפרשת יתרו, מפרש רש"י "שרים". לפי זה יוצא, שכל הפרטים בפסוקים כאן "להיות לו לעם סגולה ולתתך עליון על כל הגוים, ולהיותך עם קדוש" מקבילים לשלושת הפרטים שבדבור הקדוש־ברוך־הוא שם בפרשת יתרו: "להיות לו לעם סגולה" – "והייתם לי סגולה מכל העמים"; "ולתתך עליון על כל הגויים – "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" (שרים); "ולהיותך עם קדוש" – "וגוי קדוש".

ג. מדוע מצטט רש"י דוקא את הפסוק "והייתם לי

קדושים"?

לכאורה יש לומר, שרש"י אינו מביא את הפסוק "וגוי קדוש" בהקשר לפסוק "ולהיותך עם קדוש... כאשר דבר", משום שאם כך הרי הכוונה במילים "כאשר דבר" היא לאותו פסוק שהוזכר קודם, והתורה לא היתה צריכה אפוא לשוב ולומר "כאשר דבר" גם כאן, באמרה "ולהיותך עם קדוש".

אך פירוש זה דחוק הוא, משום שבין שתי הפעמים שבהן נאמר "כאשר דבר" ישנה הפסקה של "ולשמור כל מצוותיו".

ועוד – לפי זה נדרש ביאור על הפסוק, ורש"י צריך היה להבהירו: מדוע מתכוונת התורה לדבור אחר, ומשום כך היא חוזרת ואומרת בשנית "כאשר דבר", ומדוע אין היא מתכוונת למילים "גוי קדוש" בפרשת יתרו, הבאות בהמשך לנאמר "והייתם לי סגולה"?

כן יש להבין:

הפסוק שמביא רש"י כתוב בסוף פרשת קדושים, וכבר לפני כן אנו מוצאים את הביטוי: "קדושים תהיו", בתחילת פרשת קדושים, ועוד לפני כן נאמר "והתקדשתם והייתם קדושים", בסוף פרשת שמיני¹¹. ומדוע מצטט רש"י את הפסוק המאוחר יותר¹²?

קשה לתרץ, שמשום שבפסוק זה