287
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ט
שיחת יום א' 8' מטות, שבעה עשר בתמוז יהפך לשמחה, היתשמ"א - בבית הכנסת, אחרי תפלת המנחה -
אן עת רצון למעלה ווערט דערפאַר אֶן
אין אַלע ענינים, סיי בגשמיות -- בני
מצוותי' בהידור, ומתוך שמחה וטוב לבב.
הערות
- 1. שיחות 207
- 1. ישעי' נח, ה. אגה"ית ספ"ב.
- 2. שיחת י"ג תמוז תש"ג (ספר השיחות תש"ג ריש ע' 140). וברשימות הצ"צ לאיכה (אוה*ת נ*ך כרך ב' ריש ע' א'נט) ,ישעי' מלשון וישע ה' כו'". ובאגה"ק ס"ג: ישועה הוא מלשון וישע ה',
- 3. ראה פרש"י ומצו"ד ישעי' מט, א. זח"ב קעט, סע"ב.
- 6. ה"ב והמשכה בה"דו להתענות. ועד"ז שם רפ"ה.
- 65. פ"א (צא, א). וראה רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב. וראה לקו"ש חייז ע' 197 ואילך, שבלשון אדה"ז ד,מצות התשובה כו' היא עזיבת החטא בלבך" י"ל דשולל גם ענין החרטה ווידוי, ע"ש.
- 7. ומדברי סופרים
- 6. ולא רק בנוגע להענין שעבר עליו! ועושה תשובה -- ראה אגה"ת שם ,ולא יעבור עוד כו' הן במ"ע והן במל"ת".
- 7. סוטה ח, ב (במשנה).
- 8. ע"ד מחז"ל מגלגלין זכות ליום זכאי (תענית כט, א).
- 9. נוסח ברכת המזון.
- 0. נוסף על ההוספה בהברכה,
- 11. ראה רמ"א שו"ע או"ח ר"ס רצו. שו"ע אדה"ז. שם ס"ה.
- 2. כמות, איכות.
משנה תורה, הלכות תשובה ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה, ז). וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: "כי אחרי שובי נחמתי" (ירמיהו לא, יט), ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" (הושע יד, ד). וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.
שולחן ערוך, אורח חיים רצ״ו - הטקסט מספריא
סֵדֶר הַבְדָּלָה: יַיִן, בְּשָׂמִים, נֵר, הַבְדָּלָה וְסִימָנָךְ יבנ"ה. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְהֵא הַכּוֹס פָּגוּם. הַגָּה: וְנָהֲגוּ לוֹמַר קֹדֶם הַבְדָּלָה שֶׁעוֹשִׂים בַּבַּיִת: הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי וְגו', כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וְגו', לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְגו', לְסִימָן טוֹב. וּבִשְׁעַת הַבְדָּלָה יִתְּנוּ עֵינֵיהֶם בַּכּוֹס וּבַנֵּר. וְנוֹהֲגִין לִשְׁפֹּךְ מִכּוֹס שֶׁל יַיִן עַל הָאָרֶץ, קֹדֶם שֶׁיְּסַיֵּם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַכּוֹס פָּגוּם. וְטַעַם הַשְּׁפִיכָה, דְּאָמְרִינַן: כָּל בַּיִת שֶׁלֹּא נִשְׁפָּךְ בּוֹ יַיִן כַּמַּיִם אֵין בּוֹ סִימָן בְּרָכָה, וְעוֹשִׂין כֵּן לְסִימָן טוֹב בִּתְחִלַּת הַשָּׁבוּעַ. גַּם שׁוֹפְכִין מִן הַכּוֹס לְאַחַר הַבְדָּלָה וּמְכַבִּין בּוֹ הַנֵּר וְרוֹחֲצִים בּוֹ עֵינָיו, מִשּׁוּם חִבּוּב הַמִּצְוָה.
וְאֵין מַבְדִּילִין עַל הַפַּת, אֲבָל עַל הַשֵּׁכָר מַבְדִּילִין אִם הוּא חֲמַר מְדִינָה וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מַשְׁקִין, חוּץ מִן הַמַּיִם. הַגָּה: וְטוֹב יוֹתֵר לְהַבְדִּיל עַל כּוֹס פָּגוּם שֶׁל יַיִן, מֵעַל שֵׁכָר (אַבּוּדַרְהַם). וְנָהֲגוּ לְהַבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי פֶּסַח עַל שֵׁכָר וְלֹא עַל יַיִן, מִשּׁוּם דְּחָבִיב עָלָיו. וּבְיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קִדּוּשׁ שֶׁהוּא נֶאֱמַר עַל הַפַּת, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַגַּב הַקִּדּוּשׁ מַבְדִּילִין גַּם כֵּן עָלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹתֵר טוֹב לוֹמַר הַקִּדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה שְׁנֵיהֶם עַל הַשֵּׁכָר. הַגָּה: וְהַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה עִקָּר.
אִם אֵין לוֹ יַיִן וְלֹא שֵׁכָר וּשְׁאָר מַשְׁקִין, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לוֹ לֶאֱכֹל וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם מְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמָחָר לֹא יֹאכַל עַד לְמָחָר שֶׁיַּבְדִּיל. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד וְאֵינוֹ מְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמָחָר, מוּטָב שֶׁיֹּאכַל קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל וִיבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ יַבְדִּיל עָלָיו, מִמַּה שֶּׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלֹא כּוֹס לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים דְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים דְּאֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיַּבְדִּיל. וּמַיְרֵי שֶׁכּוֹס זֶה לֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא רְבִיעִית בְּצִמְצוּם, וּכְבָר הָיָה מָזוּג כְּדִינוֹ שֶׁאִם הָיָה מֵשִׂים בּוֹ מַיִם יוֹתֵר לֹא הָיָה רָאוּי לִשְׁתִיָּה, שֶׁאִם לֹא כֵן לְדִבְרֵי הַכֹּל מַבְדִּיל תְּחִלָּה וְשׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ מְעַט וּמוֹסִיף עָלָיו לְהַשְׁלִימוֹ לִרְבִיעִית, וּמְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
מִי שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת יַיִן לְקִדּוּשׁ וּלְהַבְדָּלָה יִקְנֶה לְהַבְדָּלָה, דְּקִדּוּשׁ אֶפְשָׁר בְּפַת.
אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת שֶׁמֶן לְנֵר חֲנֻכָּה וְיַיִן לְהַבְדִּיל, נֵר חֲנֻכָּה קֹדֶם.
אוֹמֵר הַבְדָּלָה מְיֻשָּׁב. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים מְעֻמָּד (אֲגֻדָּה וְכָל בּוֹ וְאָגוּר), וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, וְאוֹחֵז הַיַּיִן בְּיָמִין וְהַהֲדַס בִּשְׂמֹאל וּמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְשׁוּב נוֹטֵל הַהֲדַס בְּיָמִין וְהַיַּיִן בִּשְׂמֹאל וּמְבָרֵךְ עַל הַהֲדַס, וּמַחֲזִיר הַיַּיִן לִימִינוֹ.
אֲפִלּוּ שָׁמְעוּ כָּל בְּנֵי הַבַּיִת הַבְדָּלָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אִם נִתְכַּוְּנוּ שֶׁלֹּא לָצֵאת מַבְדִּילִים בַּבַּיִת.
נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּהַבְדָּלָה כְּשֵׁם שֶׁחַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ, וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹלֵק. הַגָּה: עַל כֵּן לֹא יַבְדִּילוּ לְעַצְמָן רַק יִשְׁמְעוּ הַבְדָּלָה מִן הָאֲנָשִׁים.
מצוטט בעמוד אחד
כתר שם טוב ספרי הבעל שם טוב 1
- הוספות ‹ קכט לקוטי שיחות חכ"ג ע' 287
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.