86

ח. שני אופנים בהבנת מהות סוגי הזב

מן הענינים המופלאים בדרך ההלכה שבפירוש רש"י זה:

התוכן של דברי רש"י בסוף הפרשה מופיע ב"תורת כהנים" על הפסוק, אך במספר שינויים, כפי שמבארים מפרשי רש"י³⁷. אך יש שינוי בניסוח ביניהם, אשר לא מצאתי שמתייחסים לו, ויש לומר, שבהבדל זה טמון ענין עמוק, והבדל בין שיטת ה"תורת כהנים" – הלכה – לבין פירוש רש"י – פשוטו של מקרא:

בתורת כהנים נאמר: ".. זה שראה ראיה אחת .. זה שראה³⁸ שתי ראיות .. זה שראה שלש ראיות". ואילו רש"י משנה³⁹, ואומר: "בעל ראיה אחת .. בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות".

כדי להבין זאת יש להקדים, שבגמרא⁴⁰ אנו מוצאים שני אופני לימוד על ההבדל שבין שתי ראיות לבין שלש ראיות:

א) דרשת רבי סימאי⁴¹, שאותה מביא כאן רש"י⁴²: "מנה הכתוב שתים וקראו טמא, שלש וקראו טמא, הא כיצד, שתים לטומאה ושלש לקרבן".

ב) דרשת חכמים: "זובו חדא, רר בשרו תרי, את זובו תלת, לימד על זב בעל שלש ראיות שחייב בקרבן. או החתים בשרו מזובו טמא, מקצת זובו טמא, לימד על זב בעל שתי ראיות שמטמא משכב ומושב".

ויש לומר, שיש הבדל בין שני אופני הלימוד, לגבי מהותו של זב בעל שתי ראיות, שניתן להסבירה בשני אופנים⁴³:

א) זב בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות הם שונים במהותם. טומאתו של בעל שתי ראיות אינה אותה טומאה כשל שתי הראיות של בעל שלש ראיות, אלא היא מהות שונה – שתי הראיות כשלעצמן מחייבות טומאת זב וספירת שבעה נקיים.

ב) טומאתו של בעל שתי ראיות היא חלק מטומאת הזב בעל שלש ראיות. וכיון שהוא חלק משלש ראיות, חל עליו גם חלק מדיני הטומאה של בעל שלש ראיות.