214

שיחה א

א. פירוש רש"י על

"בבואם..."

מן הפסוק¹ "בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה'", מצטט רש"י את המילים "בבואם אל אהל מועד" ומפרש: "להקטיר שחרית ובין הערבים קטורת² או להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי עבודה זרה".

מהו הקושי בפסוק שאותו מתכוין רש"י לתרץ בפירושו?

יש המפרשים³, שכוונת רש"י היא למנוע את המחשבה שחובת המיתה היא על "ביאה ריקנית", כניסה לאהל מועד ללא רחיצת ידים ורגלים בלי לבצע שם עבודת כהונה.

כפי שמשתמע, לכאורה, מכך שהתורה מתבטאת בלשון סתמית: "בבואם (סתם) אל אהל מועד ירחצו מים...", בשונה מן הנאמר לגבי המזבח, ששם אומרת התורה במפורש: "בגשתם .. לשרת...", אשר בכך ניתן להבין, לכאורה, שעצם הביאה לאהל מועד, אף ללא "לשרת", מחייבת רחיצת ידים ורגלים.

לפיכך אומר רש"י, שהמשמעות של "בבואם אל אהל מועד" היא "להקטיר... או להזות..." – חייבים מיתה רק כאשר מבצעים עבודת קודש⁴ ללא רחיצת ידים ורגלים.

אך הסבר זה של המפרשים תמוה מאד, כי:

א) לפי זה מתעוררת השאלה מצד שני: מנין מסיק רש"י, לפי פשוטו של מקרא, שאין חייבים מיתה על "ביאה ריקנית" – להיפך מן המובן מן הפסוקים בפשטותם, שאף "בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו"?

כשלומדים זאת לפי דרך ההלכה יש סברה⁵ שהמילה "לשרת" אמורה גם לגבי תחילת הפסוק "בבואם אל אהל מועד" ומשמעות הפסוק היא, שרק "בבואם אל אהל מועד .. לשרת" חייבים ברחיצת ידים ורגלים.

אך אם מכך מסיק רש"י את מסקנתו היה עליו לצטט גם את המילה "לשרת", ואילו מכך שרש"י מצטט רק