66
כתוב "ואת קדשי בנ"י לא תחללו ולא תמותו" קאי בזר האוכל תרומת מעשר, כי לפרש"י דבר זה כבר נלמד ממ"ש לעיל9 "ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן", וכפרש"י שם "תרומת מעשר שלכם אסורה לזרים ולטמאים וחייבין עלי' מיתה10 וחומש כתרומה גדולה" (ונכלל באזהרת תרומה גדולה).
ובכמה פשטני המקרא11 פירשו, דמ"ש "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו" הוא איסור (ועונש) אכילת מעשר שלא ניטלה ממנו תרומת מעשר. ולכאורה, כיון שרש"י סתם ולא פי' לאיזה ענין נאמר "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו גו'" — ובפרשה זו איירי רק בדיני תרומת מעשר12 — צריך לומר, דגם רש"י ס"ל כן. דאם לא קאי באיסור אכילת תרומת מעשר (שזה נלמד מ"ונחשב לכם תרומתכם" כנ"ל), עכצ"ל שמדבר באיסור אכילת מעשר שלא ניטלה ממנו תרומת מעשר.
אבל אם כן (נוסף לזה שפשטות לשון הכתוב "ואת קדשי בני ישראל" משמעה דקאי בדבר הקדוש כבר) עדיין צריך ביאור, מהו טעם הכפל שבמקרא זה?
ג. לכאורה יש לבאר הכפל, ש"ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו" קאי על עצם האיסור שבאיהרמת תרומת מעשר (גם אם לא אוכלים את המעשר הטבול לתרומת מעשר), כדיוק הלשון "אם לא תרימו תשאו חטא", משא"כ "ואת קדשי בנ"י לא תחללו" הוא איסור אכילת8 מעשר הטבול לתרומת מעשר.
אבל קשה לפרש כן, כי אם כן, "ולא תשאו עליו חטא" מאי קמ"ל? הרי עצם האיסור של אי הרמת תרומת מעשר יודעים מהחיוב ומ"ע "והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר"13, ובמילא מובן14 שאם לא מרימים עוברים על עשה15.
הערות
- 9. יח, כז.
- 10. דפשטות ל' רש"י היא, ש"חייבין עלי' מיתה" קאי גם על "זרים" (דדוחק גדול לומר דלצדדין קתני, וקאי רק על טמאים). אלא שלכאורה צע"ק, שהרי לפרש"י חיוב מיתה נאמר (אמור כב, ט) באוכל תרומה בטומאת הגוף [והרי גם ע"ד ההלכה יש דיעה דזר שאוכל תרומה רק לוקה ואינו חייב מיתה ביד"ש — סנהדרין פג, ריש ע"ב]. וצריך לומר, דרש"י ס"ל ש"ולא ישאו עליו חטא ומתו בו" (אמור שם) קאי גם על לאחריו — "וכל זר לא יאכל קדש" (וראה פרש"י ויקרא ה, טו). או י"ל שנלמד מ"והשיאו אותם עון אשמה" (אמור שם, טז. וראה רש"י שם דקאי על "עון באכלם את קדשיהם"), ונשיאת עון אשמה היינו מיתה ביד"ש (ראה קרבן אהרן לתו"כ שם. משכיל לדוד לפרש"י אמור שם, ט).
- 11. ראה רלב"ג, ראב"ע, חזקוני ועוד. — ויש שפירשו כן גם ע"ד ההלכה — רמב"ם בסהמ"צ (מל"ת קנג). חינוך מצוה רפד. השגות הרמב"ן לספהמ"צ סוף מל"ת, מל"ת ז (דהרמב"ן). וכ"ה בלקח טוב עה"ת (נג'ארה) כאן. ועוד.
- 12. מלבד פסוק כט (כפרש"י שם).
- 8. ראה רש"י אמור כב, טו.
- 13. יח, כו. וראה שם, כח ואילך.
- 14. ע"ד ההלכה יש פלוגתא אם הפרשת תרומות ומעשרות היא מצוה חיובית (ראה אנציקלופדי' תלמודית בערכו ע' קצט. וש"נ). אבל בפשוטו של מקרא ה"ז חיוב. ובפרט שנאמר גם הטעם (פרשתנו יח, לא) "שכר הוא לכם חלף עבודתכם גו'". וראה שופטים יח, ה (גבי תרומה). ועוד.
- 15. ודוחק גדול לומר שרש"י ס"ל ש"ולא תשאו עליו חטא" הוא לאו [כדעת הרמב"ן (בהשגותיו שם) ש"זו מניעה, יזהיר השמרו לכם שלא תשאו חטא על המעשר, ובמה לא תשאו עליו חטא, כאשר תרימו חלבו ממנו" (אלא שלהרמב"ן, לאו זה הוא האיסור להפריש מן הרעה על היפה)] — כי ע"פ פשוטו של מקרא אין זו לשון אזהרה.
רש"י על ויקרא ה׳:ט״ו - הטקסט מספריא
כי תמעל מעל. אֵין מְעִילָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא שִׁנּוּי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיִּמְעֲלוּ בֵאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ (דהי"א ה'), וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּסוֹטָה וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל (במדבר ה'):
וחטאה בשגגה מקדשי ה'. שֶׁנֶּהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ; וְהֵיכָן הֻזְהַר? נֶאֱמַר כָּאן חֵטְא, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חֵטְא בִּתְרוּמָה, וְלֹא יִשְֹאוּ עָלָיו חֵטְא (ויקרא כ"ב), מַה לְּהַלָּן הִזְהִיר, אַף כָּאן הִזְהִיר; אִי מַה לְּהַלָּן לֹא הִזְהִיר אֶלָּא עַל הָאוֹכֵל, אַף כָּאן לֹא הִזְהִיר אֶלָּא עַל הָאוֹכֵל, תַּ"לֹ תִמְעֹל מַעַל — רִבָּה (ספרא):
מקדשי ה'. הַמְיֻחָדִים לַשֵּׁם, יָצְאוּ קָדָשִׁים קַלִּים (שם):
איל. לְשׁוֹן קָשֶׁה, כְּמוֹ וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח (יחזקאל י"ז), אַף כָּאן קָשֶׁה — בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים (ספרא):
בערכך כסף שקלים. שֶׁיְּהֵא שָׁוֶה שְׁתֵּי סְלָעִים:
כי תמעל מעל — The term מעל everywhere in Scripture denotes “changing”. Similarly it stales, (I Chronicles 5:25) “And they committed a מעל against the God of their fathers; for they went a whoring after the gods of the people of the land” (i. e. they exchanged Him for their gods). And similarly it states of the faithless wife, (Numbers 5:12) “[If any man’s wife go aside] and commit a מעל in respect to him” (i. e. she changes her relationship to him for one to another man) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Section 11 1; Meilah 18a).
'וחטאה כשגגה מקדשי ה AND SIN IN ERROR, CONCERNING THE HOLY THINGS OF THE LORD — i. e. that one has derived some benefit from (made use of) a holy thing. And where is this prohibited, that Scripture should describe it here as sin? But the expression חטא is mentioned here and חטא is mentioned further on in the case of misuse of תרומה (Leviticus 22:9): “[They — the priests — shall therefore keep my charge] not to eat תרומה when they are in a state of uncleanness: (see Rashi thereon), lest they bear sin (חטא) for it”. How is it there? Scripture forbids it! (See Rashi on Leviticus 22:10). So here, too, by the term וחטאה it forbids it. (The translation is therefore: If a person commit a מעל, whereby it would be sinning even though it be in error). But if you should argue that the analogy may be put thus: How is it there? Scripture imposes the prohibition only upon one who would eat Terumah, so, too, here it imposes a prohibition only upon one who would eat of sacred things (וחטאה … 'מקדשי ה)! But Scripture uses here the double expression: תמעל מעל, and thereby it enlarges the scope of the prohibition to include a benefit (הנאה) of any description (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Section 11 2; Meilah 18b).
מקדשי ה׳ CONCERNING THE HOLY THINGS OF THE LORD — i.e. those which are specially assigned to the Lord; therefore sacrifices holy in a minor degree are excluded from this law (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Chapter 20 1).
איל is an expression for “strong”, “mighty”, as in (Ezekiel 17:13) “he hath also taken the mighty of (אילי) the land”.Here, too, איל means a ram which has grown strong, i. e. one two years old (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Chapter 20 6; cf. Rashi on Genesis 31:38).
בערכך כסף שקלים WITH THE VALUATION IN SHEKELS OF SILVER — This (the plural שקלים) implies that it must have the value of at least two shekels (cf. Keritot 10b).
רש"י על ויקרא ה׳:ט״ז - הטקסט מספריא
ואת אשר חטא מן הקדש ישלם. קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לַהֶקְדֵּשׁ:
הקדש ישלם מן חטא אשר ואת AND FOR THAT WHEREIN HE HATH SINNED IN THE HOLY THING HE SHALL PAY both the principal and the additional fifth to the Temple treasury (cf. Keritot 26b).
ספר המצוות, מצוות לא תעשה קנ״ג - הטקסט מספריא
שהזהירנו מאכול טבל, והוא הדבר שלא נטלה ממנו תרומה ומעשרות. והוא אמרו ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו, והעובר על לאו זה שאכל טבל חייב מיתה בידי שמים. והרמז על זה הנה אמרו ולא תחללו ואמר בתרומה ואת קדשי בני ישראל לא תחללו, ויליף חלול מחלול מתרומה שהיא עון מיתה כמו שבארנו. ולשון גמרא סנהדרין (דף פ"ג) מנין לאוכל טבל במיתה שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל בעתידין ליתנם לה' והוא את אשר ירימו, ואחר זה הפסוק אמר והשיאו אותם עון אשמה. ובגמרא מכות (דף ט"ז:) אמר יכול לא יהיו חייבין אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר ניטלה ממנו תרומה גדולה ולא ניטלה ממנו תרומת מעשר תרומת מעשר ולא מעשר ראשון ולא מעשר שני ולא מעשר עני מנין תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר ואכלו בשעריך ושבעו מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני ואמר רחמנא לא תוכל. אבל זה מלקות. ואולם עון מיתה אינו אלא בתרומה גדולה ותרומת מעשר שמי שאכל מעשר ראשון קודם שניטלה ממנו תרומת מעשר הוא חייב מיתה. והוא אמרו ללוים כשצוה להוציא מעשר מן המעשר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו שזה אזהרה מאכול מעשר שבטבלו לפיכך חייבין עליהן מיתה כמו שהתבאר בדמאי. והתבאר מזה גם כן כל מי שאכל טבל קודם שיוציא ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר חייב מיתה ואזהרתו מאמרו ולא יחללו את קדשי בני ישראל כמו שבארתי במצוה הזאת. ומי שאכל טבל אחר הוצאת התרומה קודם הוצאת כל המעשרות חייב מלקות ואזהרתו מלא תוכל לאכול בשעריך, ושמור זה ולא תטעה בו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו רוצה לומר טבל במקומות מדמאי ותרומות. (אמור, קדושה הלכות מאכלות אסורות פ"י):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לב צו צו מאותו ספר סנהדרין פג, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך לו תצוה שיחה ב מאותו ספר סנהדרין פג, ב
- לקוטי שיחות כרך לח קרח שיחה ב מאותו ספר סנהדרין פג, א
- לקוטי שיחות כרך כא תצוה שיחה ב מאותו ספר סנהדרין פג, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך כא תשא שיחה א מאותו ספר סנהדרין פג, א
- לקוטי שיחות כרך כא תשא שיחה א מאותו ספר סנהדרין פג, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כז תזריע שיחה א מאותו ספר סנהדרין פג, ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ג סנהדרין פג, א