77
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ישראל לא רצו להתרחק מהתגלות השכינה שבקריעת ים סוף – כי
התגלות השכינה בקריעת ים סוף זרזה אותם לקיים את רצון ה' לעסוק בלקיחת ביזת הים.
ב. הציווי – ונצלתם את מצרים
אחד ההסברים לכך – גם בפשטות, ועל פי ההלכה – הוא:
בגאולת מצרים נאמר הציווי13 "וישאלו איש מאת רעהו... כלי כסף וכלי זהב", והמטרה לא היתה רק שישראל יקבלו "רכוש גדול"14, אלא גם "ונצלתם את מצרים"15, לרוקן16 את המצרים לחלוטין מכסף ומזהב וכדומה, כדברי חז"ל17: כמצודה שאין בה דגן, כמצולה שאין בה דגים.
לפי זה, כאשר ראו ישראל בים־סוף, שעדיין נשארו אצל המצרים כסף וזהב, שישראל לא לקחו אותם18, הם היו חייבים להתעסק בביזת הים, עקב הציווי "ונצלתם את מצרים"19.
אמנם, נגרם משום כך עיכוב בהליכתם למתן תורה, אך הרי על הליכתם מיד לקבל את התורה – לא נצטוו.
דברי הקדוש־ברוך־הוא20 "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" נאמרו21 כסיפור על דברים שיתקיימו בעתיד, לאחר יציאת מצרים, ולא כציווי. ובעיקר, הזמן של "תעבדון" אינו מוזכר כלל.
ודברים אלו אינם יכולים לדחות את הציווי22 "ונצלתם את מצרים", אשר אם לא עכשיו אימתי.
ג. "בעל כרחם" – בניגוד להבנתם
אך תשובה זו אינה מספקת. שהרי אם משה ציוה על ישראל להתרחק מים־סוף, מובן, שהיה ברור להם שדבריו הם לפי ציווי ה'23 – ואם כך, שבה הקושיה ומתעוררת?
הערות
- 13. בא יא, ב.
- 14. לך טו, יד. ובפרש"י בא שם (מברכות ט, סע"א ואילך) "שלא יאמר .. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם".
- 15. שמות ג, כב.
- 16. ת"א ורש"י שם.
- 17. ברכות שם, ב. וראה הערה הבאה.
- 18. וכבר האריכו במפרשים (ראה מפרשים לברכות שם. שפ"ח לפרש"י פרשתנו כאן. ועוד) – מאיפה הי' למצרים כסף וזהב, והרי כתיב (בא יב, לו) "וינצלו את מצרים", וכפי' חז"ל שעשאוה כמצודה כו' (כנ"ל).
- 19. ראה גם מה שהקשה בצידה לדרך (בשם הר"א אשכנזי). ולהעיר מש"ך עה"ת בא שם, ד"מצולה שאין בה דגים" קאי על ביזת הים.
- 20. ועד"ז מש"נ "ולקחתי גו'" (וארא ו, ז) שקאי על מ"ת (ראב"ע ובחיי עה"פ. ועוד).
- 21. ולמשה (ראה רש"י שם עה"פ).
- 22. אף שגם "ונצלתם את מצרים" נאמר דרך סיפור, מ"מ, הרי אח"כ הי' ציווי מפורש לבנ"י "דבר נא באזני העם וישאלו גו'" (כנ"ל בפנים), ומובן שזהו תוכן הציווי. והרי כן הי' בפועל כמש"נ (בא יב, לו) וינצלו את מצרים.
- 23. כ"ה להפירוש "הסיען בעל כרחם", כמפורש במכילתא פרשתנו כאן (משא"כ לדעת רבי יהושע שם ש"זו נסיעה לא נסעו אלא על פי משה" – אף שגם לדיעה זו פשוט שמשה כיוון בזה לרצון ה', אלא שלא הי' ע"ז ציווי מפורש). וראה הערה 26.
רש"י על שמות ג׳:כ״ב - הטקסט מספריא
ומגרת ביתה. מֵאוֹתָהּ שֶׁהִיא גָרָה אִתָּהּ בַּבַּיִת:
ונצלתם. כְּתַרְגוּמוֹ "וּתְרוֹקִנוּן", וְכֵן "וַיְּנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שמות י"ב), "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם" (שם ל"ג), וְהַנּוּ"ן בּוֹ יְסוֹד; וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּמַחְבֶּרֶת צָדִ"י עִם "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם", "אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ" (בראשית ל"א), וְלֹא יֵאָמְנוּ דְּבָרָיו, כִּי אִם לֹא הָיְתָה הַנּוּ"ן יְסוֹד וְהִיא נְקוּדָה בְחִירִק, לֹא תְהֵא מְשַׁמֶּשֶׁת בִּלְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם אֶלָּא בִּלְשׁוֹן וְנִפְעַלְתֶּם, כְּמוֹ "וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה" (דברים כ"ח), "וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב", וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אוֹיְבֵיכֶם (ויקרא כ"ו), "וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ" (יחזקאל כ"ב), "וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ" (ירמיהו ז'), לְשׁוֹן נִפְעַלְנוּ, וְכָל נוּ"ן שֶׁהִיא בָאָה בְּתֵבָה לִפְרָקִים וְנוֹפֶלֶת מִמֶּנָּה – כְּנוּ"ן שֶׁל נוֹגֵף, נוֹשֵׂא, נוֹתֵן, נוֹשֵׁךְ – כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת לְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם תִּנָּקֵד בַּחֲטָף, כְּגוֹן "וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם" (בראשית מ"ה), "וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד" (במדבר ל"ב), "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם" (בראשית י"ז), לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁזֹּאת הַנְּקוּדָה בְּחִירִק מִן הַיְסוֹד הִיא, וִיסוֹד שֵׁם דָּבָר נִצּוּל, וְהוּא מִן הַלְּשׁוֹנוֹת הַכְּבֵדִים, כְּמוֹ דִּבּוּר, כִּפּוּר, לִמּוּד, כְּשֶׁיְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם, יִנָּקֵד בְּחִירִק כְּמוֹ "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" (במדבר כ'), "וְכִפַּרְתֶּם אֶת הַבָּיִת" (יחזקאל מ"ה), "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" (דברים י"א):
ומגרת ביתה means from that woman with whom she sojourneth in one house.
ונצלתם render it as the Targum does: and ye shall empty out Egypt. Similar are: (Exodus 12:36) “And they emptied out (וינצלו) Egypt”; (Exodus 33:6) “And the children of Israel stripped themselves (ויתנצלו) of their ornaments” The נ in it is a root-letter. Menachem ben Seruk placed it (this word ויתנצלו) in section צ (taking the root as צל not as נצל) together with, (Genesis 31:9) “And God took away (ויצל) your father’s cattle”, and with, (Genesis 31:16) “which God hath taken away (הציל) from our father”, but his view cannot be sustained. For if the נ is not a root-letter, then seeing that it (the word ונצלתם) is vowelled with Chirik, it cannot be used in the sense of “and ye shall do something” (the active voice, which is required here since את מצרים can only be the object of the verb), but in the sense of “and ye shall have something done to you” (the passive — “Niphal”), as (Deuteronomy 28:63) “And ye shall be plucked up (וְנִסַּחְתֶּם) from off your land”; (Leviticus 26:25) “and ye shall be given (וְנִתַּתֶּם) into the hand of the enemy”; (Leviticus 17) “And ye shall be smitten (וְנִגַּפְתָּם) before your enemies”; (Ezekiel 22:21) “And ye shall be melted (וְנִתַּכְתָּם) in the midst thereof”; (Jeremiah 7:10) “And ye say, נִצַּלְנוּ” — which expresses the idea “we have had something done to us” (the Niphal: we have been delivered). Then again, every נ which sometimes appears in a word and sometimes is omitted, as e. g. the נ of נוגף and נושא and נותן and נושך, when the word expresses the sense “and ye shall do something” (the Kal), it is pointed with vocal Sheva (חטף a “snatched” sound), as, for instance, (Genesis 45:19) “and ye shall bear (וּנְשָׂאתָם) your father”; (Numbers 32:29) “And ye shall give (וּנְתַתֶּם) them the land of Gilead”; (Genesis 17:11) “And ye shall circumcise (וּנְמַלְתֶּם) the flesh of your foreskin”. Consequently I am of the opinion that this letter נ which is vowelled with a Chirik is one of the root letters, and the grammatical form of the noun of the same root is נִצּוּל which is of the strong (dageshed) forms, just as דִּבּוּר and כִּפּוּר and לִמּוּד. When, in the case of verbs formed from these roots one expresses the idea of “and ye shall do something” (active voice) the נ has the vowel Chirik (i. e. it is the Piel conjugation), as (Numbers 20:8) “And ye shall speak (וְדִבַּרְתֶּם) unto the rock”; (Ezekiel 45:20) “And ye shall atone (וְכִּפַּרְתֶּם) for the house”; (Deuteronomy 11:19) “And ye shall teach (וְלִמַּדְתָּם) them unto your children”.
הטקסט של רש"י על שמות ו ז אינו זמין בספריא.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- כב - שנת תשח"י - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשח"י. לקו"ש חכ"א ע' 77
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.