92
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
נעלית יותר בתשובה17 – "כמה מעולה מעלת התשובה"18 – שלא זו בלבד שהאדם נעשה "אהוב ונחמד קרוב וידיד", קרוב לשכינה, אלא הוא נעשה "מודבק בשכינה" – דבקות והתאחדות עם השכינה.
ולכן משבץ הרמב"ם את הענין של "צועק ונענה מיד" בהלכה זו, בהמשך ל"והיום הוא מודבק בשכינה", ולא בהלכה הקודמת העוסקת ב"מקורב לשכינה", כי היותו "צועק ונענה מיד" היא תוצאה של היותו "מודבק בשכינה"19.
ג. "נענה מיד" – דבקות
ההסבר לכך הוא:
משך הזמן החולף עד שדבר מגיע מן הנותן אל המקבל, מוכיח, שהמקבל אינו דבוק ומאוחד עם הנותן. ומובן, שהם שתי מציאויות שונות. לעומת זאת, כאשר שניהם דבוקים ומאוחדים – אין שום פסק זמן (וכן – מקום) בין הנתינה לקבלה, כי הם כאחד, ללא מחיצה ביניהם.
ולכן: כאשר אדם רק "קרוב" לה', "אהוב ונחמד קרוב וידיד", אך אינו דבוק בשכינה, הרי בהיותו "חביב..." ייענה הקדוש־ברוך־הוא לבקשתו, אך אין זה הכרחי שהוא "נענה מיד".
רק כאשר הוא "מודבק בשכינה"20, כאשר המתפלל דבוק ומאוחד עם העונה לו, הרי הוא "נענה" באופן של "דבקות" גם בזמן – תיכף ומיד21.
הערות
- 17. וראה לקמן הערה 20. אוה"ת שבסוף הערה 21.
- 18. כפשטות הלשון ד"מעולה מעלת התשובה", שמורה על מעלה עליונה יותר מהלשון בתחלת הלכה ו' "גדולה תשובה".
- 19. וי"ל דגם ענין הג' שברמב"ם שם "ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה .. ולא עוד אלא שמתאוים להם כו'" (בהיפך מזה ש"עושה מצות וטורפין אותן בפניו") שייך להענין ד"מודבק בשכינה". ואכ"מ. ולהעיר שברמב"ם שם מביא ע"ז ש"ולא עוד אלא שמתאוים להם" – שנאמר (מלאכי ג, ד) וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות", אשר ע"ז דרשו רז"ל (ויק"ר פ"ז, ד. איכ"ר בסופו. הובא במצו"ד מלאכי שם) כימי עולם כימי משה, וכשנים קדמוניות כשני שלמה (ראה במצו"ד שם).
- 20. עפמ"ש הרמב"ם שם ה"ד, לכאורה י"ל ד"גדולה תשובה" שבה"ו היינו ש"אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם" (רמב"ם שם ה"ד) – ה"ז כצדיק, ומעלת התשובה שבה"ז ש"מודבק בשכינה" היינו מדרי' דבקות כזו שישנה רק בבע"ת ו"אין צ"ג יכולים לעמוד בה כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם" (לשונו שם ה"ד). ולפי"ז י"ל דתלוי בב' הבחי' בתשובה מאהבה: אם רק "נעקר עונו מתחלתו" (פרש"י יומא פו, סע"א) שאז הוא במעלת צדיק, או דרגא נעלית בתשובה שפועל גם שזדונות נעשין לו כזכיות (שם פו, ב), למע' מצ"ג – ראה בכ"ז לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 197 ואילך. ובכל אופן – כו"כ דרגות בדביקות, שהרי כאו"א נצטוה: ולדבקה בו (עקב יא, כב) ובו תדבקון (ראה יג, ה). ועוד. ומפורש מעשה רב: ואתם (כל שנכנסו לארץ) הדבקים גו' (ואתחנן ד, ד). ועפ"ז גם מובן בפשטות זה שמצינו דצועק ונענה מיד גם בצדיקים כנ"ל במדרש (וראה לעיל הערה 10 ממדרש הגדול. וראה עמה"מ שער קרית ארבע ס"פ קכו (הובא באוה"ת נ"ך ח"ב ע' תתעד): ועל אותם הצדיקים שהם תמיד דבוקים רוחא ברוחא נאמר עליהם והי' טרם יקראו ואני אענה כו' ונאמר וערבה לה' כו' וכשנים קדמוניות).
- 21. וי"ל שזה שהביא הרמב"ם "שנאמר והי' טרם יקראו ואני אענה" הוא לרמז שבמדרי' "מודבק בשכינה" גופא יש דרגות ועליות, ובמילא גם דרגא נעלית יותר מ"נענה מיד" – "טרם יקראו גו'", כנ"ל הערה 13. ויש דרגא ביניהם – עוד הם מדברים ואני אשמע. וראה אוה"ת נ"ך שם עה"פ והי' טרם יקראו: כשהאדם בתשובה עילאה עד שמתאחד עם מזלי' אזי טרם יקראו. וראה לקו"ש חי"ב ע' 61 הערה 28. וראה לקמן בפנים ס"ז.
ויקרא רבה ז׳:ד׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי חָנָן תַּרְוֵיהוֹן בְּשֵׁם רַבִּי עֲזַרְיָה דִּכְפַר חִטַּיָּיה אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי מְגֵירָסִין, בִּשֵּׁל לוֹ הָאֶחָד תַּבְשִׁיל, אֲתָא וַאֲכָלוֹ וְהָיָה עָרֵב לוֹ, וְעָשָׂה הַשֵּׁנִי תַּבְשִׁיל וַאֲכָלוֹ וְעָרַב לוֹ, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵיזֶה מֵהֶם עָרַב לוֹ יוֹתֵר, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁהוּא מְצַוֶּה אֶת הַשֵּׁנִי וְאוֹמֵר לוֹ כַּתַּבְשִׁיל הַזֶּה תַּעֲשֶׂה לִי, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַשֵּׁנִי עָרַב לוֹ יוֹתֵר. כָּךְ הִקְרִיב נֹחַ קָרְבָּן וְהָיָה עָרֵב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּחֹחַ, הִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל וְהָיָה עָרֵב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵיזֶה מֵהֶם עָרַב לוֹ בְּיוֹתֵר, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁהוּא מְצַוֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם (במדבר כח, ב): רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁשֶּׁל יִשְׂרָאֵל הוּא עָרֵב בְּיוֹתֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלאכי ג, ד): וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיוֹת. כִּימֵי עוֹלָם, כִּימֵי משֶׁה. וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת, כִּשְׁנֵי שְׁלֹמֹה. רַבִּי אוֹמֵר כִּימֵי עוֹלָם, כִּימֵי נֹחַ. וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, כִּימֵי הֶבֶל, שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּיָמָיו. רַבִּי אָבִין אָמַר תַּרְתֵּי, רַבִּי אָבִין אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מוּסָב עַל אַקֻבִּיטוֹן שֶׁלּוֹ, הִכְנִיסוּ לוֹ תַּבְשִׁיל הָרִאשׁוֹן וַאֲכָלוֹ וְהָיָה עָרֵב לוֹ, הִתְחִיל מַמְחֶה בַּקְּעָרָה, כָּךְ (תהלים סו, טו): עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה, כָּזֶה שֶׁהוּא מַמְחֶה בַּקְּעָרָה. רַבִּי אָבִין אָמַר חֳרֵי, רַבִּי אָבִין אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר הִגִּיעַ לַבּוּרְגִין הָרִאשׁוֹן וְאָכָל שָׁם וְשָׁתָה שָׁם, הִגִּיעַ לַבּוּרְגִין הַשֵּׁנִי, אָכַל שָׁם וְשָׁתָה שָׁם וְלָן שָׁם, כָּךְ בַּמֶּה שֶׁהוּא מְתַמֵּהַּ עַל הָעוֹלָה, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, מִכָּאן שֶׁהָעֹלָה כֻּלָּה כָּלִיל לָאִשִּׁים.
מצוטט ב־3 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כה ‹ ט'תקסח לקו"ש ח"כ ע' 92
תורת מנחם 2
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.