36

ח. המכשולים מעוררים מסירות נפש

בכך ניתן להבין גם את הנאמר במדרש³² על הפסוק³³ "וירח ה' את ריח הניחוח" – דבר שהביא לידי כריתת הברית עם נח: "ויאמר ה'... לא אוסיף עוד לקלל את האדמה..."³³ – ש"ריח הניחוח" הוא רמז ל"ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש .. ריח של חנניה מישאל ועזריה עולין מכבשן האש .. ריח דורו של שמד". כלומר, מסירות הנפש של אברהם אבינו, של חנניה מישאל ועזריה ושל דורו של שמד הביאה לידי "ויאמר ה' .. לא אוסיף לקלל עוד...".

נשאלת על כך השאלה³⁴: מדוע אין די בריח הניחוח של קרבנות נח בלבד כדי להביא לידי כריתת הברית על קיום העולם, ודרוש דוקא "ריח" של מסירות נפש – ועד כדי מסירות נפש של דורו של שמד – שהיא הדרגה הנעלית ביותר בעבודת ה'?

ההסבר לכך הוא: כריתת הברית הביאה לקיום העולם באופן של "לא ישבותו" – אשר (א) נובע מכח האין־סוף, אני ה' לא שניתי, (ב) כח זה מתגלה דוקא בתוך ובאמצעות הטבע עצמו, כדלעיל. ולכן, צריך להיות ענין הדומה לכך – במדה שאדם מודד – בעבודה – ה"ריח" – הגורמת לכך. וזוהי עבודת מסירות הנפש, ובמיוחד מסירות הנפש של "דורו של שמד", אשר מסירות נפש כוללת שני ענינים:

מסירות נפש מוכיחה שהאדם עובד את עבודתו באופן של "לא שניתי"³⁵ – שום דבר, ואפילו ההסתרים הגדולים ביותר, אינו יכול להפריע לו, ואפילו לא להחליש את העבודה הנעשית מתוך מסירות נפש.

מצד שני, מתגלה עצמתה של מסירות הנפש באמצעות ההסתרים עצמם³⁶. וכידוע³⁷ שכוח מסירות הנפש מאיר בתקופת הגלות יותר מאשר בזמן בית המקדש, כי ההעלם וההסתר של תקופת הגלות מביא ליד גילוי רב יותר של כח מסירות הנפש.