371
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
והוא סיומו, לעומת השם "שמחת תורה", שאינו מצביע כלל על קשר עם שמיני עצרת.
ב. מדוע נאמרת ברכת "שהחיינו" על "גמרה של
תורה"?
אך צריך להבין: מדוע קשורה ברכת שהחיינו על התורה דוקא לשמחת התורה? יותר מכך: קשה מאד לומר כך – כי השמחה ביום זה היא "לגמרה של תורה"9, ואילו ברכת שהחיינו נאמרת על ענין חדש, ובעניננו, היה מתאים, לכאורה, לאומרה בעת התחלת התורה10.
בפשטות ניתן היה להסביר, שברכת שהחיינו זו אינה נאמרת על עצם קריאת ולימוד התורה, אלא הודיה על השמחה החדשה11 של האדם על "גמרה של תורה", בדומה להלכה לגבי ברכת הנהנין, שצריך לברך שהחיינו על "כל שמחת לבב הבאה לאדם"12.
אבל לפי זה יוצא, שהברכה איננה על התורה, אלא על השמחה של "גמרה של תורה", בעוד אשר מלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר מובן שהברכה נאמרת על
הערות
- 9. להעיר ממ"ש בטור שם "ונוהגין באשכנז שהמסיים והמתחיל .. ועושין משתה ושמחה ויו"ט לסיומה של תורה ולהתחלתה" (וראה לשון הרמ"א שם), אבל לא כתבו לפנ"ז כטעם על קריאת היום שמח"ת ושמחתה כ"א "לפי שמסיים בו התורה וראוי' לשמוח בסיומה". וראה רוקח שבהערה הבאה.
- 10. להעיר מרוקח הל' ברכות סו"ס שעא "והנאת סיום התורה והתחלת התורה בשמחת תורה לחתן מברך שהחיינו".
- 11. ראה סה"מ תש"ה שם "והברכה היא על התורה ושמחתה".
- 12. סדר ברה"נ לאדמוה"ז רפי"ב. אבל ממשיך שם "מטובת עולם הזה", ולפ"ז נמצא שברכת שהחיינו על המועדים ומצות הבאות מזמן לזמן התורה13 עצמה: הוא גדר אחר, וא"כ אי"ז שייך לכאן. אבל בשו"ע אדה"ז סי' תרמ"א ס"א "שעיקר הברכה נתקנה על השמחה שיש לאדם מן המצוה כו'" [ועד"ז משמע ברוקח שם שגדר ברכת שהחיינו על המועדים כו' הוא מצד שמחה והנאה (וראה לשונו שהובא בהערה 10) ובלבוש סי' תרמ"א (ושם: כמו הלובש בגד חדש). ובהגמי"י (הלכות מילה פ"ג אות ד) בשם רבנו שמחה "שמחת קיום המצוה .. שמחה היא בקיום הברית"*]. ולכאורה צ"ע דבמ"א או"ח סי' רכג סק"ה כ' "על ספרים חדשים אינו מברך דמצות לאו ליהנות ניתנו". אבל: (א) ראה לוח ברכת הנהנין לאדה"ז (פי"א, כא) דפסק שמברכין שהחיינו על ספרים חדשים** "שלבו של אדם שמח בקנייתן, ולא אמרו מצות לאו ליהנות ניתנו אלא בעשיית המצוה עצמה אבל הקונה כלי שהמצוה נעשית בה כו' יש לו הנאה בו", (ב) אולי י"ל דלדעת אדה"ז ברכת שהחיינו על המועדים ומצות הבאות מזמן לזמן היא על השמחה בהגעת זמן המועד והמצוה (ראה שו"ת הרשב"א ח"א סי' שעט. פר"ח או"ח סתל"ב), וא"כ שייך גם בנדו"ד. וראה שו"ת חת"ס או"ח סנ"ה. וראה הערה הבאה. ואלי' רבה שבהערה 15. וראה לקו"ש חל"ז ע' 14 ואילך.
- 13. ובד"ה להבין ענין שמח"ת תש"ה שם "דכשם שבר"ה מברכים ברכת שהחיינו על קיום הציווי דתק"ש כו' וביוהכ"פ מברכים שהחיינו על הצום ועל הסליחה כו' כן הוא ברכת שהחיינו שמברכין בשמח"ת היא על התורה ושמחתה".
- . אבל ראה תוד"ה העושה סוכה מו, א. שו"ת הרשב"א שם סי' קכו (בסופו). המאור והר"ן סוף פסחים. אבודרהם שער ג בשם תשובות הגאונים.
- . ואף שבסדר ברה"נ (פי"ב, ה"ה) – שהיא בתראה – כ' דאין מברכין, הרי לא פי' שהוא מפני דמצות לאו ליהנות ניתנו, ומפשטות המשך לשונו שם משמע, שהוא כמו הא ד"אין נוהגין לברך כלל" על שאר כלי תשמישי אדם. ע"ש. ולהעיר מסה"ש תש"ד שם: דער שהחיינו .. איז אויף תורה און ביי תורה איז ניטא דער ענין פון מוציא זיין כו' (=ה"שהחיינו" .. הוא על תורה, ולגבי תורה אין הענין של להוציא).
משנה תורה, הלכות מילה ג׳ - הטקסט מספריא
המל מברך קודם שימול אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה אם מל בן חבירו ואם מל את בנו מברך וצונו למול את הבן ואבי הבן מברך ברכה אחרת ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו מצוה על האב למול את בנו יתר על מצוה שמצווין ישראל שימולו כל ערל שביניהן לפיכך אם אין שם אביו אין מברכין אחריה ברכה זו ויש מי שהורה שיברכו אותה בית דין או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן.
ואם היו שם עומדין אומרים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.
ואח"כ מברך אבי הבן או המל או אחד מן העומדין שם ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו ברוך אתה יי' כורת הברית ואבי הבן מברך שהחיינו.
המל את הגרים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף ממנו דם ברית שאלמלא דם הברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.
המל את עבדו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהן דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ ואם מל עבד של אחרים מברך על מילת העבדים והמל אדם גדול צריך לכסות ערותו עד שיברך ואחר כך מגלהו ומל אותו.
גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינן צריכין ברכה וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שהוא אינו זכר ודאי.
עכו"ם שצריך לחתך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד בו היה אסור לישראל לחתוך לו אותה שהעכו"ם אין מעלים אותם מידי מיתה ולא מורידין אותן אליה אע"פ שנעשית מצוה ברפואה זו שהרי לא נתכוון למצוה לפיכך אם נתכוון העכו"ם למילה מותר לישראל למול אותו.
מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הגוים שנאמר כי כל הגוים ערלים וגדולה היא המילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך וגו' וכל המפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה אף על פי שיש בו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא.
בא וראה כמה חמורה מילה שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת אף ע"פ שהיה בדרך וכל מצות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות שנאמר אלה דברי הברית אשר צוה יי' מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב ושם הוא אומר אתם נצבים היום כולכם לעברך בברית יי' אלהיך הרי שלש בריתות ועל המילה נכרתו שלש עשרה בריתות עם אברהם אבינו ואתנה בריתי ביני וביניך אני הנה בריתי אתך והקימתי את בריתי ביני וביניך לברית עולם ואתה את בריתי תשמור זאת בריתי אשר תשמרו והיה לאות ברית והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם את בריתי הפר והקימתי את בריתי אתו לברית עולם ואת בריתי אקים את יצחק:בריך רחמנא דסייען.
מצוטט ב־3 עמודים
תורת מנחם 3
- י - שנת תשי"ד - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ליל שמחת-תורה (קודם הקפות), ה'תשי"ד. לקו"ש חי"ט ע' 371
- נח - שנת תש"ל - חלק ראשון ‹ שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תש"ל לקו"ש חי"ט ע' 371
- סב - שנת תשל"א - חלק ראשון ‹ שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשל"א לקו"ש חי"ט ע' 371
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.