ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט ברכה-שמח"ת שיחה א

371

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה א

ברכה – שמח"ת

א. השם "שמחת תורה" – מהות היום כולו

על הסיבה לכך שיו"ט אחרון של חג הסוכות נקרא "שמחת תורה", אומר הרמ"א¹: "לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה"².

כבר דובר פעמים רבות על כך, ששם שנקבע בתורה, למרות שהוא נקבע עקב ענין כגון: סיבה או פעולה מסויימת, רומז למשמעותו ומהותו של הדבר הנקרא בשם זה. ובמיוחד לפי הידוע³, ש"שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש" הוא חיותו של הנברא, ומובן שמהותו מתבטאת בשם זה⁴.

מכך מובן בעניננו: יו"ט האחרון נקרא "שמחת תורה" מפני שאז שמחין .. לגמרה של תורה", אך בכל זאת, כיון ששם זה נקבע ליממה כולה, מובן שהשם "שמחת תורה" קשור לכל עניני היום.

יותר מכך: מעצם העובדה ש"גמרה של תורה" הוא ביום זה, מוכח, שיום זה קשור במהותו לשמחה לגמרה של תורה⁵.

בכך מובנים דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר⁶, שברכת שהחיינו של שמחת תורה אינה נאמרת רק על החג, אלא גם על התורה, שהרי, לכאורה, ברכה זו היא על היות יום זה יום־טוב שני של שמיני עצרת, אלא שכיון שיש ליום זה שם מיוחד בפני עצמו – שמחת תורה – הרי כל הענינים שבו, גם אלה הקשורים ליו"ט שני של גלויות, קשורים גם לתורה⁷ ולשמחה⁸.

וזאת, לא כבחגים האחרים שבהם אין ליו"ט שני של גלויות שם בפני עצמו. ואפילו יו"ט שני של שביעי של פסח, הנקרא "אחרון של פסח", ניכר לפי השם עצמו שמהותו קשורה לפסח,

הערות

1. או"ח סתרס"ט. ובטור שם "לפי שמסיימין בו התורה וראוי לשמוח בסיומה". ועד"ז הוא לשון האבודרהם "תפלות של סוכות".
2. כטעם על קריאת יום זה "שמח"ת" הובא גם ברי"ץ גיאות הל' לולב ("רגילין ביום זה הואיל ובו מסיימין את התורה לעשות כמה קילוסין כו' ונתכנה יום שמח"ת") ובשבלי הלקט (סוף הל' לולב) סי' שע"ב ("והיום נקרא יום שמח"ת").
3. שער היחוד והאמונה בתחלתו.
4. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 14 ואילך.
5. ובזהר (ח"ג רנו, ב) "ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה ומעטרן לס"ת בכתר דילי'". וראה לקמן סי"ב.
6. ס' השיחות תש"ה ע' 55 [ושם (ע' 56) אשר אדה"ז השיב לאדמו"ר הצ"צ, שהשאלה (איך מתאימה ברכת שהחיינו על תורה כיון שתורה היא תורת חיים) שאלו הנשמות מאה וחמשים שנה בג"ע התחתון, ובמתיבתא דרקיע דג"ע העליון]. ס' השיחות תש"ד ע' 32. סה"מ תש"ה ע' 69. לקו"ד ח"א (ה, א) בשם אביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.
7. להעיר מזח"ג צז, רע"א. קד, ב.
8. ולפ"ז בא"י שגומרים התורה בשמע"צ ברכת שהחיינו על התורה היא בליל שמע"צ, אבל מ"מ מובן שעיקר ענין דשמח"ת וברכת שהחיינו הוא בחו"ל. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט (ע' 234) מאמר אדמו"ר האמצעי ע"ד שמיני עצרת ושמח"ת שבני א"י מערבין שני ענינים נבדלים.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.