ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט שופטים שיחה ג

181

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

כך..." (שעל כך אומר הרמב"ם "להכחיש התורה").

אם שניהם מכחישים אותו פסוק²⁷, מדוע מבדילים ביניהם, וקובעים שהאומר "שה' שלחו... לפרש..." הוא "בא להכחיש נבואתו של משה", והאומר "שה' צוה לו שהדין כך..." הוא "בא להכחיש התורה"?

ו. רק על עבודה־זרה חל הדין של "שומע מפי הנביא בעת שמתנבא"

לכאורה ניתן היה לבאר את הסיבה לכך שבסוף הפרק, לגבי האומר "שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים...", משתמש הרמב"ם בביטוי "להכחיש נבואתו של משה", לאור הנאמר בספרי על הפסוק²⁸ "ודבר אליהם" – "שלא להושיב את התורגמן". ולפי זה יוצא, שהדין שהעובר על דברי הנביא חייב מיתה בידי שמים חל רק על מי ששמע את הדברים מפי הנביא עצמו, ולא מפי המתורגמן²⁹.

על כך מוסיף הרוגוטשובי³⁰, שגם כאשר הוא שומע את הדברים מפי הנביא עצמו, הרי הדין חל רק במקרה ששמע את הנביא בעת שהתנבא. ואילו אם שמע זאת מפי הנביא מאוחר יותר הרי זה כשומע מפי המתורגמן.

לפי זה ניתן היה לומר, שאילו מישהו בדורו של משה היה עובר על מצוה ששמע מפי משה³¹, הרי יש הבדל בין העובר על עבודה־זרה לבין מצוות אחרות: את "אנכי" ו"לא יהיה לך" שמעו ממשה בעת שנתנבא³², ולכן חל על העובד עבודה־זרה דין של עובר על דברי הנביא³³, ואילו מצוות אחרות נשמעו ממשה לאחר ששמעו מהקדוש־ברוך־הוא³², ולא חל על כך הדין של עובר על דברי הנביא.

בכך ניתן היה להסביר את ההבדל בלשון הרמב"ם שלעיל, שבענין עבודה זרה הוא אומר "להכחיש נבואתו של משה" כדי לרמוז על כך שבציווי משה על עבודה זרה יש ענין מיוחד (בנוסף לכך שזה ציווי ככל ציווי התורה), והוא – היותו ציווי הנביא בעת שמתנבא, ואם מישהו עובר על כך בדורו של משה הוא חייב מיתה בידי שמים. וכיון

הערות

27. אלא שזה שאומר "שה' שלחו כו' לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה" (שבהלכה א') – מכחיש גם בהכתובים שהביא הרמב"ם שם לפנ"ז שבהם מבואר שהיא עומדת לעולם ולעולמי עולמים כו', כדמוכח גם מסיום ההלכה ברמב"ם. וראה גם סיום ה"ג.
28. פרשתנו יח, יח.
29. כן פירש בצפע"נ מהד"ת לרמב"ם הל' יסוה"ת פ"ה ה"א וב' (כד, א – נעתק בצפע"נ עה"ת כאן) ורפ"ט (עט, א). הל' מתנות עניים פ"ה הי"ח (סב, רע"ד). ועוד (ראה הנסמן בצפע"נ עה"ת שם). וראה צפע"נ הפלאה בסופו (נד, ד).
30. הל' מתנ"ע שם.
31. ראה צפע"נ שבהערה 29. אלא שלדעתו י"ל כן בכל המצות ששמעו מפי משה רבינו.
32. כן י"ל בפי' הרמב"ם במו"נ ח"ב פל"ג (עיי"ש שכתב שמשה עלה עוה"פ וקבל שאר הדברות כו' וירד למטה להר כו'). ולהעיר מהוריות ח, סע"א דבי רבי כו' ובפרש"י שם ד"ה כתיב. וראה אברבנאל למורה שם.
33. ראה בארוכה צפע"נ הנ"ל, שעפ"ז מבאר דעת המ"ד (יומא סו, ב. תוספתא סנהדרין פ"י, ב) דגיפוף ונישוק (בחטא העגל) במיתה. ולהעיר ממנ"ח מצוה תקטז. וע"פ כהנ"ל מובן שאזלה קושייתו שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 23 עמודים.