166
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מן ההבדלים שבין מלך לנשיא בלשון חכמים, ישנם ההבדלים הבאים:
א) ענינו של מלך הוא "לעשות משפט ומלחמות"28, או כלשון הפסוק שלעיל "אשר יוציאם ואשר יביאם", אך לא – הוראה. למלכי ישראל אסור בכלל לדון ("אין דנין")29, ואפילו מלכי ישראל ש"דנים הם את העם"30, בכל זאת "אין מושיבין אותם בסנהדרין"31.
[בביטוי "לעשות משפט" לגבי מלך אין הכוונה32 לחקירה ולדרישה, ולפסיקת הדין, אלא לעשייתו – ביצוע משפט התורה, הנקבע לפי בית דין, או למשפט שהמלך קובע "כפי מה שהשעה צריכה"33].
ואילו אצל נשיא "שקורין אותו החכמים", בדיוק להיפך, עיקר תפקידו הוא היותו ראש הסנהדרין, ובלשון הרמב"ם34: "הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן והוא ראש הישיבה והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל מקום והוא העומד תחת משה רבינו". וסנהדרין שם (כלשון הרמב"ם35) "עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל".
אלא שבנוסף לכך בהיות משה רועה ישראל, מלך ישראל36, הנהיג את כלל ישראל גם בכל צרכיהם ועניניהם.
ב) למלך צריך העם לספק את כל רצונותיו, כפי שמסביר הרמב"ם37 בהרחבה על המלך, "ולוקח מן העם הגבורים... ועושה מן החיל למרכבתו... לרוץ לפניו... לוקח מן בעלי האמנויות... ולוקח השדות... ויש לו מעשר מן הזרעים...";
ואילו נשיא, למרות שגם הוא מתפרנס מן הצבור, ככל פרנס על הצבור, לוקח מן הצבור רק את פרנסתו הקצובה, תמורת עבודתו עבורם, אך לא כמלך שהעם מספק לו את כל בקשותיו.
ד. ההבדל השני מוכיח על דבר והיפוכו במלך
ההבדל השני שהוזכר לעיל, סיפוק כל צרכי המלך על־ידי העם, מצביע על דבר והיפוכו:
הערות
- 28. רמב"ם הל' מלכים ספ"ד. ע"פ ש"א ח, כ. וראה שם, ה.
- 29. סנהדרין רפ"ב במשנה ושם יט, א. רמב"ם הל' סנהדרין פ"ב ה"ה. הל' מלכים פ"ג ה"ז.
- 30. סנהדרין ורמב"ם (הל' סנהדרין) שם.
- 31. סנהדרין יח, ב. רמב"ם שם (ה"ד־ה).
- 32. ראה גם אברבנאל שם ד"ה והדעת הד'. וראה כלי יקר פרשתנו יז, טו. צרור המור שם, ח. של"ה פרשתנו (שעז, א). ועוד. אבל להעיר ממ"א ג, ט ואילך (גבי שלמה). ועוד. וראה תוד"ה אבל (סנה' יט, א). ד"ה מורד (מגילה יד, ריש ע"ב). ולהעיר ששלמה ביקש במיוחד "ונתת גו' לשפוט את עמך גו'" (מ"א שם). וראה ר"ה כא, סע"ב. צפע"נ (המלוקט) לסנהדרין צג, ב.
- 33. רמב"ם הל' מלכים ספ"ג. וראה אברבנאל ושל"ה שם.
- 34. הל' סנהדרין פ"א ה"ג.
- 35. ריש הל' ממרים.
- 36. ראה לקמן סעיף ח.
- 37. הל' מלכים פרק ד, ע"ש באורך.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ד׳ - הטקסט מספריא
רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו או לצורך המלחמות וקוצב לו מכס ואסור להבריח מן המכס שיש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס ילקח ממונו או יהרג שנאמר ואתם תהיו לו לעבדים ולהלן הוא אומר יהיו לך למס ועבדוך מכאן שנותן מס וקוצב מכס ודיניו בכל אלו הדברים וכיוצא בהן דין שכל האמור בפרשת מלך מלך זוכה בו.
ושולח בכל גבול ישראל ולוקח מן העם הגבורים ואנשי חיל ועושה מהן חיל למרכבתו ובפרשיו ומעמיד מהן עומדים לפניו ומעמיד מהן אנשים לרוץ לפניו שנאמר ושם לו במרכבתו ופרשיו ורצו לפני מרכבתו ולוקח מן היפים שבהם להיות שמשים ועומדים לפניו שנאמר ואת בחוריכם הטובים יקח ועשה למלאכתו.
וכן לוקח מן בעלי האומניות כל מה שהוא צריך ועושין לו מלאכתו ונותן שכרן ולוקח כל הבהמות והעבדים והשפחות למלאכתו ונותן שכרן או דמיהן שנאמר ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו.
וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים נשים בכתובה וקדושין ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו אבל ההדיוט אסור בפילגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד ויש לו [רשות] לעשות הפילגשים שלוקח לארמונו טבחות ואופות ורקחות שנאמר ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות.
וכן כופה את הראויין להיות שרים וממנה אותם שרי אלפים ושרי חמשים שנאמר ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים.
ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו אם אין להם מה יאכלו אלא משם ונותן דמיהן שנאמר ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו.
ויש לו מעשר מן הזרעים ומן האילנות ומן הבהמה שנאמר וזרעיכם וכרמיכם יעשור וגו' צאנכם יעשור.
המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלשה עשר ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם.
כל הרוגי המלך ממונן למלך וכל הממלכות שכובש הרי אוצרות המלכים למלך ושאר הבזה שבוזזין בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל מחצה בראש ומחית הבזה חולקין אותה כל אנשי הצבא ביחד עם העם היושבין על הכלים במחנה לשמרם חולקין בשוה שנאמר כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו.
כל הארץ שכובש הרי היא שלו ונותן לעבדיו ולאנשי המלחמה כפי מה שירצה ומניח לעצמו כפי מה שירצה ובכל אלו הדברים דינו דין ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה' שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו.
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ב׳:ה׳ - הטקסט מספריא
מלכי בית דוד אע"פ שאין מושיבין אותם בסנהדרין יושבין ודנים הם את העם ודנים אותם אם יש עליהן דין אבל מלכי ישראל אין דנין ואין דנין אותם לפי שאין נכנעים לדברי תורה שמא תבא מהן תקלה.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ג׳:ז׳ - הטקסט מספריא
כבר ביארנו שמלכי בית דוד דנין אותן ומעידין עליהן אבל מלכי ישראל גזרו חכמים שלא ידון ולא דנין אותו ולא מעיד ולא מעידין עליו מפני שלבן גס בהן ויבא מן הדבר תקלה והפסד על הדת.
צרור המור על התורה, דברים י״ז:ח׳ - הטקסט מספריא
ואמר כי יפלא ממך דבר למשפט. לפי שידוע דלאו כולי עלמא דינא גמירי והדיין צריך ליקח עצה מהחכם. לזה אמר כי יפלא ממך דבר למשפט וקמת ועלית ובאת אל הכהנים. שהם מורי התורה. והגידו לך את דבר המשפט. אבל השמר לך שתעשה כדבריהם. ולא תסור מן הדבר אשר יגידו לך. וסמך לכאן כי תבא אל הארץ ואמרת אשימה עלי מלך. לרמוז שלא יספיק לדבר משפט השופטים בלא אימת מלך. כאומרם שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. ולזה אמר שום תשים עליך מלך. ובתנאי שיהיה אשר יבחר ה' אלהיך בו. ואמר זה לפי שאמר אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. עד שנראה בזה שלא שאלו המלך לתכלית המכוון. אלא ככל הגוים אשר סביבותם. לפי שהם מקנאים במלכי הגוים שיש להם שררה וגאות. והכתוב אמר אל יקנא לבך בחטאים. לכן אמר כי המלך ראוי שיהיה אשר יבחר ה' אלהיך בו. ולא אשר תבחר אתה. אחר שלא שאלת אותו לתכלית המכוון. ולפי שאולי אפשר שיצאו ממאמר השם בבחירת המלך. ויבחרו הם להמליך מלך עליהם את בן טבאל. ולא ימתינו לבחירת השם לזה אמר כי למעט יש ליזהר שיהיה המלך מעם ישראל. וזהו מקרב אחיך תשים עליך מלך ולא מעם אחר. ולתת לאו על הדבר. חזר לומר לא תוכל לתת אליך איש נכרי. כי אחר שנתנכרו מעשיו לאביכם שבשמים. לא ירחם עליך ויכביד עולו עליך. ולכן חזר לומר אשר לא אחיך הוא:
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ג׳ - הטקסט מספריא
בעת שישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו ומגיהו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ספרי תורה אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל והשני לא יזוז מלפניו אלא בעת שיכנס לבית הכסא או לבית המרחץ או למקום שאין ראוי לקריאה יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא עמו מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.
לא ירבה לו נשים מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד שמונה עשרה נשים בין הנשים ופלגשים הכל שמונה עשרה ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה ויש לו לגרש ולישא אחרת תחת זו שגירש.
ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך שעושין שאר המלכים אסור ואם הוסיף לוקה.
ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו ולהתגאות בו או להתנאות בו אלא כדי שיתן לחיילותיו ולעבדיו ולשמשיו וכל כסף וזהב שירבה לאוצר בית ה' ולהיות שם מוכן לצרכי הצבור ולמלחמותם הרי זה מצוה להרבותו ואין אסור אלא להרבות לעצמו בבית גנזיו שנאמר ולא ירבה לו ואם הרבה לוקה.
המלך אסור לשתות דרך שכרות שנאמר אל למלכים שתו יין אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.
וכן לא יהיה שטוף בנשים אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים שנאמר לא תתן לנשים חילך על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו.
כבר ביארנו שמלכי בית דוד דנין אותן ומעידין עליהן אבל מלכי ישראל גזרו חכמים שלא ידון ולא דנין אותו ולא מעיד ולא מעידין עליו מפני שלבן גס בהן ויבא מן הדבר תקלה והפסד על הדת.
כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חייב מיתה ואם רצה להרגו יהרג שנאמר כל איש אשר ימרה את פיך וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו כשמעי בן גרא ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד ויש לו לאסור ולהכות בשוטין לכבודו אבל לא יפקיר ממון ואם הפקיר הרי זה גזל.
המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצות אפילו במצוה קלה הרי זה פטור דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו.
כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה או בלא התראה אפילו בעד אחד או שונא שהרג בשגגה יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם.
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
כמה בתי דינין קבועין יהיו בישראל וכמה יהיה מניינן קובעין בתחלה בית דין הגדול במקדש והוא הנקרא סנהדרי גדולה ומניינם שבעים ואחד שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן שנאמר והתיצבו שם עמך הרי שבעים ואחד הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן והוא ראש הישיבה והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל מקום והוא העומד תחת משה רבינו ומושיבין הגדול שבשבעים משנה לראש ויושב מימינו והוא הנקרא אב בית דין ושאר השבעים יושבין לפניו כפי שניהם וכפי מעלתם כל הגדול מחבירו בחכמה יהיה קרוב לנשיא משמאלו יותר מחבירו והם יושבין בכמו חצי גורן בעיגול כדי שיהיה הנשיא עם אב בית דין רואין כולן ועוד מעמידין שני בתי דינין של עשרים ושלשה עשרים ושלשה אחד על פתח העזרה ואחד על פתח הר הבית ומעמידין בכל עיר ועיר מישראל שיש בה מאה ועשרים או יותר סנהדרי קטנה ויושבת בשער העיר שנאמר והציגו בשער משפט וכמה יהיה מניינם עשרים ושלשה דיינים והגדול בחכמה שבכולן ראש עליהן והשאר יושבין בעיגול כמו חצי גורן כדי שיהא הראש רואה את כולן.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לה ‹ ויגש ‹ שיחה ג ‹ 209 לקו"ש חי"ט ע' 166
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.