91

ד. טענה זו היא עצת היצר הרע

אמנם, לפי השכל, וגם לפי שכל־דקדושה¹², יש מקום לטענה כזאת. אבל, האמת היא, ועיקר חשוב הוא, שעבודת ה' צריכה להתחיל באמונה ובקבלת עול, ולא בחישובים על־פי השכל. מצד האמונה וקבלת־העול האדם נזהר (ולא רק – מקיים) במצוה קלה כבחמורה, וגם הזהירות במצוה קלה קיימת אצלו במלוא העוצמה.

הנקודה שבכל המצוות¹³ – מצוה מלשון צוותא וחיבור¹⁴ – שבאמצעות המצוות מתחברים עם עצמותו ומהותו של אין־סוף ברוך־הוא – קיימת בכל המצוות בשווה, ללא הבדל בין מצוות חמורות למצוות קלות, "ראש" או "עקב". בענין זה אין מקום לחשוב על סדר¹⁵ של ראש ועקב ולשקול אם זהו דבר שנתגלה על ידי אנשי כנסת הגדולה או על ידי תלמיד ותיק, אחרון שבאחרונים, כי יודעים שבקיום ענין זה מתחברים עם עצמותו ומהותו של הקדוש־ברוך־הוא.

אך היצר הרע הוא "אומן"¹⁶ במלאכתו, כפי שהרבי נהג לקרוא לו: "הערמומי", והוא המציא מענות על "סדר", וכדי שהדברים יתקבלו הוא התאים לכך משלים וכדומה.

יש, אפוא, לדעת, שזוהי עצת היצר, והתנאי לקבלת תורה ומצוות הוא: "נעשה" קודם ל"נשמע", "דקדמיתו" פומייכו לאודנייכו"¹⁷ (=שהקדמתם פיכם לאוזנכם), ההיפך מן הסדר. ויותר מכך אומר הנביא¹⁸ "מי עוור כי אם עבדי" – על "עבדי" יאמרו שהוא "עוור"¹⁹. כאשר אדם טוען שצריך לעבוד את הקדוש־ברוך־הוא לפי הסדר, כעבד המשרת את אדונו, ללא שכל, אלא מתוך אמונה וקבלת עול, יאמרו שכך מתנהג עוור, שהרי לפי השכל צריך להתחיל עם שיקולים שכליים, ואחר כך .. לראות. אם השכל יחקור וידרוש ויחליט שאין להסתפק בשכל, ישתמשו גם באמונה. אבל להתחיל באמונה?!

ה. גם בחינוך יש להתחיל באמונה, ולא בשכל

מורי וחמי הרבי סיפר, שכאשר היו ילדיו קטנים, הוא שכר עבורם מלמד. מלמד זה סבר שלילדים לא צריך לספר ענינים ביהדות שהם מבהילים ומפליאים – מופתים שאינם מובנים לפי השכל. דברים אלו מיועדים למבוגרים שכבר מבינים את הענינים