90

הקלות, ובודאי לא במי שמבזה את המצוות ו"דורך" עליהן. מדובר כאן על מי שמסכים שצריך להשתדל בקיום המצוות הקלות, אבל הוא "משליך אותן תחת העקב" – הוא דוחה את קיומן למועד מאוחר יותר ויותר – עד לאחר ה"עקב".

הוא טוען, שתחילה עליו לדאוג לכך שה"ראש" – כלומר, הענינים החמורים ביותר – יהיה כראוי. אחר־כך הוא ישים לב לענינים ה"סמוכים לראש", מצוות הקרובות להם בחומרתן וכדומה, ורק בסופו של דבר הוא יחשוב על הענינים שהם "עקב" ויותר רחוקים: הידורים, לפנים משורת הדין וכדומה⁹.

אי אפשר להתחיל מן העקב – הוא טוען – מוכרח להיות סדר. ולפי הסדר צריך להתחיל בדברים ההכרחיים ביותר, וכל עוד לא השלימו אותם לגמרי, אין לחשוב על ענינים אחרים, ובמיוחד לא על ענינים שלפנים משורת הדין, מילי דחסידותא וכדומה.

כאשר באים ליהודי ודורשים ממנו קיום אהבת ישראל, שהוא יאהב אפילו יהודי שמעולם לא קבל ממנו טובה כל שהיא ואף לא ראהו¹⁰, הוא טוען, שאי־אפשר לדרוש ממנו דרגה כזו של אהבת ישראל, כאשר הוא איננו מקיים כראוי דרגות פשוטות הרבה יותר, ואפילו כלפי יהודי שהיטיב עמו הוא נכשל לפעמים ב"ואהבת... כמוך", למרות שאין הוא חושד בעצמו, ח"ו, בתשלום רעה תחת טובה!

כמו־כן, כיצד דורשים ממנו להקפיד על שיעורי חת"ת – ללמוד בכל יום חלק מן הפרשה, חומש עם פירוש רש"י, לומר כל יום את השיעור בתהלים כפי שנחלק לימי החודש, ואת השיעור היומי בתניא – כאשר הוא מחסיר, לפעמים, עניני תפילה הקודמים לכך?!

טענתו היא: אמנם צריך לקיים את כל זאת, אך הוא איננו בדרגה זו, והוא צריך ללכת לפי סדר. עליו לקיים כראוי במשך זמן מסויים (עד שנעשה להרגל – שלושים יום¹¹) את הענינים העיקריים הכתובים בשולחן ערוך, לומר את מה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, ואחר־כך יוסיף במשך זמן כזה את ההוספות שלאחר מכן עד לרמ"א, ואחר כך במשך זמן כזה את דברי הרמ"א והאחרונים, ורק לאחר מכן הוא יתחיל לעסוק בענינים שלפנים משורת הדין, עניני חסידות וכו'.

אין הוא מתנער משום דבר, ח"ו, אך את הכל צריך לקיים לפי סדר.

– פעם דברו עם מישהו על אהבת ישראל באופן של לפנים משורת הדין, והוא אמר שאין זה לפי סדר, ואף היה בפיו משל מוכן^*: כאדם שהולך ללא נעליים, ללא חולצה וכו', אבל עונד על צוארו עניבה...