ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט ואתחנן שיחה ג

61

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

כלומר, הן ה"טבעת" והן ה"חלון" היו לצורך השחיטה וכליה.

הרמב"ם בפירוש המשניות מפרש: "טבעתה קבועה וחלונה סתומה" – "טבעת לכל משמר היו תולין בהם הבהמות ומפשיטין אותם והיו כולם קבועות בכתלים וכשהיתה נכנסה משמרה היתה תולה אותה טבעת לרמוז שהעבודה שלה. וכמו כן היו שם עשרים וארבע חלונות ושם בגדי כהונה חלון לכל משמרה..." – הטבעת היא לצורך הפשטת הקרבן והחלונות לצורך בגדי כהונה.

י. ההבדל בין פירוש רש"י לפירוש הרמב"ם

ההבדל בין הפירושים הוא: לפי פירוש רש"י הקנס של בילגה הוא בענינים הקשורים גם לנשים, כי שחיטה "כשירה בזרים ובנשים", ואפילו מלכתחילה שוחטין (בסכין ארוך)³⁹, ורק "מקבלה ואילך מצות כהונה"⁴⁰.

אך לפי פירוש הרמב"ם, קנסו את בילגה בדברים שאינם קשורים לנשים – הפשטת הקרבנות⁴¹ על הטבעות בעזרה⁴², ובגדי כהונה לצורך העבודה⁴³, והרי נשים פסולות לעבודה.

היסוד למחלוקתם הוא: לדעת רש"י קונסים את המשמרה, עקב ה"שכינות", רק בדברים הקשורים לשכן הרשע, לנערה (מרים – מפני שגם היא יכולה לעשות דברים אלו)⁴⁴, וכך מודגש

הערות

39. זבחים לא, סע"ב ואילך. רמב"ם ריש הל' פסוה"מ.
40. שם לב, א. רמב"ם הל' ביאת המקדש פ"ט ה"ו. הל' פסוה"מ פ"א הכ"ב.
41. אף שכשרה בזרים – יומא כו, ב ואילך. רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ט ה"ו. ובתוס' קדושין עו, ב ד"ה אין: "אפילו בעבודות הכשירות בזרים כגון שחיטה או הפשט אע"ג דשחיטה כשירה בנשים ובעבדים כו'" (וראה תוד"ה חד כתובות כד, סע"ב). ולהעיר מרד"ק לדה"י ב כט, לד עה"פ רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט כו' ויחזקום אחיהם הלוים: ואע"פ שמקבלת הדם ואילך מצות כהונה שעת הדוחק הי' זה.
42. ראה תמיד פ"ג מ"ה. מדות פ"ג מ"ה. רמב"ם הל' ביה"ב פ"ה הי"ג. וראה קידושין נב, ב ורש"י ותוס' שם ד"ה וכי אשה. ירושלמי מע"ש פ"ה ה"ג. תוספתא ערכין פ"ב ה"א. שעה"מ על הרמב"ם שם פ"ז הי"ח. ועוד.
43. ובסהמ"צ להרמב"ם מ"ע לג: בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם כו'.
44. ולפ"ז צ"ל שהקנס ש"חולקת בדרום" הוא לא בשביל חלוקת לחם הפנים שנאכלים רק לזכרי כהונה (תוספתא זבחים פ"ו, ז), כ"א בעיקר בשביל שאר דברים הנחלקים שם*, וכגון עורות
. דלכאורה חלוקת כל הענינים דיום השבת היתה במקום אחד. וראה לעיל הערה *30 ובשוה"ג הב' שם. ולכאורה גם חלוקת משמרת בלגה בימי הסוכות שעל סדר המשמרות (משנה סוכה נה, ריש ע"ב) הייתה בדרום, דזיל בתר טעמא. וצ"ע וחיפוש האם גם החלוקה דמשמרת בלגה בימות החול דמשמרתה (שבזה גם השייך לנשים) היתה בדרום (דלשון המשנה "לעולם חולקת בדרום" אפשר לפרש גם במובנו הכי כולל – כל החלוקות דמשמרת בלגה). ובכל אופן צ"ע בנוגע להחלוקה דקרבנות הרגלים ד"כל המשמרות שוות" (משנה סוכה נה, ב) – האם גם בזה כהן ממשמרה דבלגה הבא לעבוד חולק בדרום (וגם זה נכלל ב"לעולם חולקת בדרום"), או אולי כיון שבזה הא ד"כל המשמרות שוות" אינו מפני שעתה זמנה של משמרה דבלגה, כ"א מפני עבודתו דהיחיד – המוספין**, ועוד. ראה סוכה שם, ב. פרש"י שם ד"ה ובמוספין. דהא דאתותב ר"י בגמרא הוא רק בזה ששתי משמרות חולקין, אבל לא בהנוגע לזה שהמשמרה "חולקין ביניהם" (כל' רש"י במשנה ד"ה הנכנסים). וראה בפי' ר"ח בגמרא: ונתברר כי המוספין של משמר היוצא הן בלבד. ולהעיר שבברייתא שבגמרה "מעשה במרים בת בלגה" מסיים: "וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה" (ולא הובא זה ש"חולקת בדרום" כ"א בסיומו "אע"פ ששכנו כו'").

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 22 עמודים.