ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט דברים שיחה ה

36

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ויש לומר, שהטעם לכך הוא, שכבוד המלך חשוב לישובו של עולם "שאלמלא מוראה (של מלכות) איש את רעהו חיים בלעו"⁴², וגם בני נח מצווים על כך⁴³, ולכן חל החיוב לכבדם גם על ישראל.

יוצא מכך, שעקב כבוד המלך, אסור היה⁴⁴ למלך שבור לנעוץ את הסכין בקרקע^* בפני באטי ומר יהודה. וכיון שבאטי, באכלו את האתרוג, גם ללא נעיצה בקרקע, אינו עובר על איסור, ולהיפך, הוא חייב לאכול זאת משום חשש פיקוח נפש, כאמור לעיל בסעיף ד'⁴⁵ – לכן היה המלך שבור חייב לתת לו את האתרוג בלי לנעוץ לפני כן את הסכין בקרקע.

לפי זה יש לבאר את הסברו של המלך שבור, שהוא נעץ את הסכין דוקא עבור מר יהודה, כי "מר קים לי בגויה": כוונתו לא היתה לומר, שלגבי מר יהודה הוא היה בטוח שהוא לא יאכל דבר איסור, ולגבי באטי היה ספק בדבר, אלא "קים לי בגויה" – המלך שבור ידע בודאות שמר יהודה לא יאכל את האתרוג בשום אופן⁴⁶, למרות שמותר לו לפי ההלכה, ואפילו במקרה של פיקוח נפש,

ובמיוחד אם מדובר אודות רב יהודה אשר נאמר עליו בגמרא⁴⁷, שהוא היה מן הראשונים – "קמאי" – אשר "הוו קמסרי נפשייהו אקדושת השם", אף כאשר אינם חייבים בכך⁴⁸.

ולכן היה המלך שבור מוכרח לנעוץ בשבילו את הסכין בקרקע⁴⁹.

אך לא כן לגבי באטי, אשר "לא קים לי בגויה", המלך שבור היה מסופק אם הוא ימסור נפשו על ענין זה (ולא אם הוא נמנע בכלל מאיסורים ח"ו) – ולכן אסור היה למלך שבור לוותר על כבודו כמלך ולעשות את המלאכה של נעיצת הסכין בקרקע לפני חיתוך האתרוג בשביל באטי⁵⁰.

הערות

42. אבות פ"ג מ"ב.
43. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 158 ואילך.
44. דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (סוטה מא, ב. וש"נ).
*. אבל אין להקשות איך נתן להם החתיכת אתרוג, והרי גם להאכיל ולהשקות הוא היפך כבודו של מלך (ראה קידושין לב, ב) – כי שם המדובר ש"עומד ומשקה" (וכיו"ב) – כהנהגת משרת, משא"כ נתינת פרס ומתנה. – ולהעיר מב"ר (פצ"ב, ה) נתן לו יוסף.
45. ראה תניא אגה"ק סכ"ו "ונעשה היתר [גמור]". וידועה השקו"ט אם רק נדחו או הותרו (ראה לקו"ש חי"א ע' 347 ואילך, וש"נ). וראה שו"ע אדה"ז או"ח סקצ"ו ס"ה: שהיתר הוא אוכל ומצוה הוא עושה.
46. כדיוק לשון רש"י "פרוש כל כך" (כנ"ל הערה 39).
47. ברכות כ, א. – בסיפור דשבור מלכא הלשון "מר יהודה", אבל ראה רש"י (הובא בתוס') ע"ז שם "רב יהודה". ובקדושין ע, ב: מכריז רב יהודא כו' באטי בר טובי' כו'.
48. עץ יוסף לע"י ברכות שם. וראה כס"מ להל' יסודי התורה פ"ה ה"ד.
49. ואין בזה היפך כבודו של מלך, מכיון שעשה זה שלא יכשל באיסור, ע"ד הא דסוטה שם (וראה תוס' שם) "מצוה שאני".
50. עפ"ז יש לתרץ ג"כ זה ששבור מלכא הקדים לתת האתרוג לבאטי קודם מר יהודה – דלכאורה, הו"ל לכבד מר יהודה קודם (ועי"ז לא הי' מכשיל גם באטי, ובאופן זה נעיצת הסכין בקרקע אינה בשביל באטי ואין זה היפך כבודו של (משיחת י"ט כסלו תשל"א) מלך) – כי רצה שילמדו מהנהגתו דין, שבשביל באטי אסור לו לוותר על כבודו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.