35

ו. שתי הדעות בגמרא בהתאם לשני הטעמים לאיסור בישולי נכרים

לפי זה ניתן להבין, לפי הדעה הראשונה, מדוע לא אמר המלך שבור "אידכר מאי עבדת באורתא":

בנוסף לטעם שהוזכר לעיל לגבי איסור בישולי נכרים – "משום חתנות" – ישנו לאיסור זה עוד טעם: "שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא"³⁸.

ויש לומר ששתי הדעות בגמרא תלויות בשני הטעמים, ונחלקות ביניהן לגבי השאלה מהו הטעם העיקרי לאיסור זה: לפי הדעה השניה, "איכא דאמרי", הטעם העיקרי הוא "משום חתנות", ולכן דברי המלך "אידכר מאי עבדת באורתא" מבהירים מדוע אין למנוע מבאטי בישולי נכרים (לפי דברי התוספות, כיון שהוא מותר בבנותיהן, ולדעת רש"י – מפני שהוא לא היה זהיר באיסור בנותיהן). אבל לפי הדעה הראשונה הטעם העיקרי הוא "שלא יהא ישראל רגיל... ויאכילנו דבר טמא", ולגבי חשש זה אין הענין של "עבדת באורתא" מהווה מענה.

אך עדיין אין מובן, כדלעיל, לפי הדעה הראשונה: כיצד מהווה טענתו של המלך שבור "לא קים לי בגויה" הצדקה להכשלת באטי בדבר איסור³⁹?

כן אין מובן לפי הדעה השניה לשיטת רש"י: אמנם, באטי לא היה זהיר ב"בנותיהן", ולכן אין הכרח להקפיד לגביו בסייג לאיסור בנותיהן – אך בכל זאת היה טוב יותר אילו הקדים ונעץ את הסכין בקרקע לפני חיתוך האתרוג לבאטי, ועל ידי כך למונעו מן האיסור, שהרי אין זה כרוך בשום טורח מיוחד.

ז. אסור למלך לעשות מלאכה משום כבודו

ההסבר לכך הוא:

ההלכה⁴⁰ היא, שפרנס שנתמנה על הציבור אסור לו לעשות מלאכה לפני שלושה. על־אחת־כמה־וכמה אמורים הדברים לגבי מלך.

למרות שהמלך שבור היה נכרי, הרי הלכה זו יש לה טעם הגיוני, הקיים בשלימותו גם לגבי נכרי, ובמיוחד כדי שהנכרי עצמו ינהג כך, ובכלל, חייבים לכבד גם את מלכי אומות העולם⁴¹.