ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח בלק שיחה ד

298

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

פנחס, כנאמר⁴⁴ "ויכפר על בני ישראל":

בתורת החסידות⁴⁵ מוסבר, שהשורש של חטא בעל פעור – "שפוערין... ומוציאין רעי וזו היא עבודתו"⁴⁶ – הוא במתן חשיבות לתענוג גשמי, שהוא הפסולת של תענוג שלמעלה.

כיצד הופכים את הפסולת, תענוג גשמי, לעיקר? דבר זה נובע מכך שדרכי הטבע נחשבות בעיני האדם, וכך הוא עלול ר"ל לשקוע בענינים גשמיים.

כך מובן גם מאמר חז"ל⁴⁷ לגבי הכפרה על חטא בעל פעור, ש"עד עכשיו לא זז אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים" – כי הכפרה המושלמת של חטא זה היא רק לעתיד לבוא, כאשר הטבע יזדכך לחלוטין, ויראה בבירור איחוד הטבע עם אלקות, ואז לא תהיה אפשרות להפיכת הענינים הגשמיים לעיקר.

לכן היתה הכפרה על ידי מסירות הנפש של פנחס, מסירות נפש שעליה אומרת התורה עצמה "אין מורין לו"⁴⁸, ואפילו מעל לשכל של קדושה. כאמור לפני כן, שרק על ידי התבטלות שמעל לטעם ודעת אפשר להימנע כראוי מן ההבחנה בין טבע לבין אלקות, למרות שהתורה אומרת "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה".

ח. הקשר של ענין זה לכניסה לארץ ישראל

כך מובן הקשר שבין הענין שלעיל לבין הכניסה לארץ ישראל, שבסמוך אליה התרחשו המאורעות של פרשת בלק, כאמור:

במדבר היה המן – הנהגה נסית, שבה אי אפשר לטעות ולחשוב שמעשה בני אדם יוצר משהו, כנאמר⁴⁹ "ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר", והמן ניתן רק לאותו יום, ונדרש בטחון גמור בה' יתברך, דבר יום ביומו⁵⁰.

לעומת זאת, בכניסה לארץ ישראל התחיל⁵¹ סדר עבודה של "ארץ נושבת"⁵². ולכן צריך היה להזהיר תחילה על הענין של "בעל פעור", שלמרות שצריך לחיות לפי הטבע, בכל זאת "לא יקוה לאיש...": צריך לדעת שהטבע איננו מציאות עצמאית,

הערות

44. פינחס כה, יג.
45. לקו"ת ואתחנן יא, ג. ד"ה ונשב בגיא – סה"מ אתהלך־ליאזנא בסופו. סה"מ תקס"ב ע' פח ואילך. וראה (בהבא לקמן ס"ז־ח) לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 309 ואילך.
46. פרש"י פרשתנו כה, ג. וראה גם סנהדרין סד, א.
47. ספרי פינחס שם. וראה סנהדרין פב, ב: וראוי' כפרה זו כו'. ועייג"כ תוד"ה מפני – סוטה יד, א.
48. סנהדרין שם, א. רמב"ם הל' איסו"ב פי"ב ה"ה. טור אה"ע סט"ז. רמ"א חו"מ סתכ"ה ס"ד.
49. בשלח טז, יח.
50. יל"ש בשלח רמז רנח. ועד"ז יומא עו, א.
51. ובפרט שכבר כבשו ארץ סיחון ועוג. אבל להעיר מפרש"י בשלח שם, לה. לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 193.
52. בשלח שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.