184

והמזלות, כולל כוחות הטבע, שיש להם שליטה והשפעה עצמאית, גם אם הוא יודע שבתחילה בראם הקב"ה ונתן להם את הכח³⁵. האמת היא, שכל כוחות הטבע, הכוכבים והמזלות הם רק כגרזן ביד החוצב בו ואין להם שום כח מצד עצמם, ולא בחירה לשנות את הורדת השפע – הם רק "לבושים" שבאמצעותם יורד השפע מהקב"ה³⁶.

ואופן "דק" יותר של עבודה זרה הוא, כאשר חושבים שיש איזו־שהיא מציאות מלבד אלקות. כי האמת היא שאין עוד מלבדו, אין שום מציאות חוץ מהקדוש־ברוך־הוא.

בעולם ובהנהגת הטבע אין הדבר ניכר: העולם והטבע נראים כאילו הם מציאות עצמאית. יותר מכך: אפילו אין ניכר, ואדם זקוק להתבונן ולהתעמק, שיש בעל הבית לבירה זו³⁷, שהקדוש־ברוך־הוא מנהיג את העולם וכל אשר עליו.

וכאשר יהודי מקיים את מצוות חלה, הוא מכיר ומגלה שה"עיסה", הפרנסה שהוא מקבל על־ידי פעולותיו בדרכי הטבע באים לחלוטין מן הקדוש־ברוך־הוא, ועל־ידי כך הוא "מבטל עבודה זרה". הוא מבטל את מה שנראה בעולם כמציאות ואף ככח ומשפיע מצד עצמו.

ומצד שני, כאשר הוא "מבטל מצוות חלה", כאשר אין הוא מכיר בכך שאת כל פרנסתו וצרכיו הוא קיבל מהקדוש־ברוך־הוא, הרי "כאילו קיים עבודה זרה" – בכך הוא "מקיים" את התחושה שכוחות הטבע נראים ומורגשים כמציאות בפני עצמם, כי הוא סובר שההשפעה קשורה בהם לבדם³⁸.

יותר מכך: אף אם הוא מבטל את מצוות חלה בשוגג, כלומר, הוא שוכח להפריש חלה, גם אז הוא "מקיים" עבודה זרה, כי שכחה אפשרית רק בדבר שאינו נראה בגלוי. דבר שנראה לפניו אי אפשר לשכחו. וכיוון ששכח להפריש חלה, כלומר אין מורגש אצלו שהכל בא מאת הקדוש־ברוך־הוא, הרי הוא מקיים בכך ח"ו את המציאות של עבודה זרה, כפי שהעולם נראה מצד עצמו.

ט. מצד עצם הנפש – אין שיעור, בחכמה ובשכל – נקבע שיעור

לפי זה יומתק ההבדל בין השיעורים של מצוות חלה: כשם שעבודה זרה אסורה במשהו³⁹, כך אין שיעור גם בנתינת חלה⁴⁰ כשלעצמה – די גם ב"משהו" בכמות.