59

וקנא את אשתו והיא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה". ההרחבה, וכפילות הלשון רומזים שמדובר על שני סוגים שונים של נשים: "וקנא את אשתו והיא נטמאה" – זהו הקינוי לאשה אשר "מצא בה דברים כאורין" וכדומה, וסביר יותר לומר ש"היא נטמאה": ו"קנא את אשתו והיא לא נטמאה" – זהו הקינוי לאשה כשרה "להדריכה"³⁷.

ו. לפי המשנה אסור לקנאות מחשש שהמים לא יבדקו

מדוע יהיה אסור לקנא לאשה ש"מצא בה דברים כאורין" וכדומה? לכאורה, אדרבה: במקרה כזה בודאי צריך האדם לקנא לאשתו³⁸, למרות שהוא עלול להביא לידי ריב ושנאה, כדי להישמר להבא מדבר עבירה, וכדי שיוכל לברר אם חטאה?!

ויש לומר, שלדעת הרמב"ם, הסיבה לכך ש"אסור לקנאות", איננה כדעת רש"י³⁹, משום שעלול להביא "לידי תגר", אלא מפני שבמקרה כזה, ש"מצא בה דברים כאורין", קיים חשש שהמים לא יבדקוה בין כך ובין כך, כדלהלן:

ההלכה היא⁴⁰, ש"בזמן שהאיש מנוקה מעוון המים בודקים את אשתו, אין האיש מנוקה מעוון – אין המים בודקים את אשתו". הכוונה של "אין מנוקה מעוון" היא, כלשון הרמב"ם⁴¹ "שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל", ואפילו "עוון דפנויה"⁴².

ולפי דברי הגמרא⁴³ "כל המזנה אשתו מזננת עליו .. דאמרי אינשי איהו בי קארי ואיתתיה בי בוציני" (=אם הוא קדלעת גדולה ואשתו קדלעת קטנה), ואומר רש"י: מין אחד הוא, אלא שאלו גדולים ואלו קטנים, כלומר, במה שהוא עוסק היא עסוקה". זאת אומרת, שכאשר האשה אינה מתנהגת כראוי, קיים חשש גדול, שגם הבעל לא התנהג בראוי, ובמילא – אין המים בודקין.

לכן דעת "תנא דידן" היא שבמקרה כזה "אסור לקנאות"⁴⁴, מפני החשש שבין כך ובין כך לא יבדקו המים את האשה⁴⁵, ואם הוא ישקה את אשתו הוא