ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח נשא שיחה ב

60

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

יכול לגרום, כלשון הרמב"ם⁴⁶, ל"פשע שגרם לשם המפורש שימחק .. ומוציא לעז על מי סוטה..."⁴⁷.

אלא, עדיף⁴⁸ שיגרשנה⁴⁹.

ז. ההבדל בין דעת רמב"ם לדעת רש"י

לפי כל האמור לעיל, מובן, מדוע סובר הרמב"ם שמסכת סוטה באה לאחר גיטין:

במשנה, בתחילת סוטה מדובר על אשה ש"מצא בה דברים כאורין", סוטה חוטאת, ולכן סביר, שהפירוש לטעם הסמיכות לענין נזיר, "שכל כפירוש רש"י⁵⁰ "בניוולה ובבשתה", אלא כפשטות הלשון: הקלקול של סוטה חוטאת⁵¹, המקלקלת ועוברת עבירה, או בעונשה – "צבתה בטנה..."⁵².

וכיוון שכל הקלקול של סוטה חוטאת בזמן הזה הוא ש"יש לכוף האיש והאשה על הגירושין"⁵³, סובר הרמב"ם, שמסכת סוטה באה לאחר גיטין, כי בענין הקלקול "אחד הם".

וענין זה, שבמשנה, בתחילת סוטה, מדובר על סוטה חוטאת, הוא גם בהתאם לסדר הפסוקים בפרשת סוטה בתורה שבכתב: בתחילת הפרשה⁵⁴ נאמר "איש .. כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל ושכב איש אותה .. ונסתרה והיא נטמאה", ורק לאחר מכן מדובר על ספק "ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה או... לא נטמאה", וגם בספק עצמו נאמר קודם "והיא נטמאה" ורק אחר־כך "והיא לא נטמאה" (וכפי שהוזכר מקודם, מדבר התחלת הפסוק ("וקנא .. והיא נטמאה") על קינוי לאשה שמצא בה דברים כאורין).

ואילו שיטתו של רש"י בענין זה היא שונה: הוא סובר שבמשנה מדובר על קינוי כל־שהוא, גם לגבי אשה שלא מצא בה "דברים כאורין", ולכן: א) הוא

הערות

46. שם פ"ג הי"ח.
47. להעיר גם ממ"ש הרמב"ם (הל' סוטה פ"ג הכ"ג) גבי "באו עידי טומאה אחר ששתת ה"ז תצא כו' ואפי' לא אירע לה דבר כו' מפני שאין המים בודקין אלא מי שאין לה עדים כו' (ומוסיף – על הש"ס שם ו, א) ועוד שמא בעלה אינו מנוקה מעון ולפיכך לא בדקו המים את אשתו". – וכבר האריך בזה במשנה למלך הנ"ל ועוד. ואכ"מ.
48. אף שאין כופין אותו לגרש (נסמן לעיל הערה 12). וראה יבמות סג, ב. גיטין בסופה. רמב"ם הל' גירושין פ"י הכ"ב.
49. ע"ד מ"ש בשטמ"ק שם, ד"כיון שיכול לגרשה מוטב שיגרשנה ממה שיקנא לה ותהי' עמו בקטטה וגם שמא תזנה תחתיו בסתר" (וע"פ המבואר בפנים שר"י ור"ע איירי בקינוי לאשה כשרה כו', אין צריך לדחוק כמ"ש בשטמ"ק שם שלר"י שרשות לקנאות איירי ש"אינו רוצה לגרש מחמת שיש לו בנים ממנה או שכתובתה מרובה").
50. שם ב, א ד"ה בקלקולה.
51. ראה גם פני משה (שצויין לעיל הערה 11).
52. פרשתנו ה, כז.
53. לשון הרמב"ם בפיה"מ (הובא לעיל סעיף א).
54. ה, יב־יד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.