ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח נשא שיחה ב

58

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שהאדם צריך²⁵ להדריך ולהקפיד על התנהגות בניו ובני ביתו בכלל²⁶.

ולכן "מצות חכמים על בני ישראל לקנאות לנשיהן"²⁷, באופן כללי, לכל אשה, כהנהגה תמידית²⁸, עם ההגבלות "ולא יקנא לה ביותר מדאי"²⁹, "לא מתוך שחוק .. ולא להטיל עליהם אימה .. אין ראוי לקפוץ ולקנאות בפני עדים תחילה"³⁰.

ה. במשנה – קינוי עקב חשד, בברייתא – קינוי לאשה כשרה

וזהו ההבדל בין המשנה לבין הברייתא:

במשנה, ששם נאמר "המקנא" – "דיעבד", מדובר על קינוי לאשה ש"מצא בה דברים כאורין" וכדומה³¹, שהוא הקדמה להיסתתרות, ובענין זה סובר הרמב"ם, שלפי שיטת התלמוד הבבלי "אסור לקנאות"³² (כדלהלן בסעיף ו').

ואילו המחלוקת בברייתא בין רבי ישמעאל לרבי עקיבא, אם הקינוי הוא חובה או רשות, דנה בענין הקינוי לאשה כשרה – "להדריכה":

רבי ישמעאל סובר שכל ענין הקינוי, גם אצל אשה כשרה, הוא "רשות" בלבד – יש כאן חידוש ומתן היתר: "כלפי³³ שאמרה תורה³⁴ לא תשנא את אחיך בלבבך", אומרת התורה כאן, שבמקרה זה מותר הענין של "וקינא את אשתו", גם אם הוא עלול להביא לשנאה.

ורבי עקיבא סובר, שהקינוי במטרה "להדריכה" הוא חובה.

וכך פוסק הרמב"ם, המדבר על אופן זה של קינוי³⁵, כפי שמובן מלשונו, כאמור.

ויש לומר, ששני אופני הקינוי רמוזים בפסוק³⁶ "ועבר עליו רוח קנאה

הערות

25. עד מש"נ "יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' גו'" (וירא יח, יט. וראה סנה' נז, ב).
26. ובפרט שהענין דפוקד דרכיהן של ב"ב כו' הובא בש"ס (יבמות סב, סע"ב. סנה' עו, ב) לא בהמשך לקינוי אשתו, והרמב"ם מצרפם יחד.
27. לשון הרמב"ם שם הי"ח. ועד"ז בהל' אישות שם.
28. וכדמוכח עוד יותר מזה שהביא הלכה זו בהל' אישות בעניני הנהגות איש לאשתו, ע"ש.
29. הל' אישות שם.
30. הל' סוטה שם.
31. ויש להוסיף שעפ"ז הושוו הבבלי וירושלמי עכ"פ בענין זה שהמשנה איירי באותו אופן דקינוי (אלא שלהירושלמי תלוי קינוי בגירושין, משא"כ להבבלי).
32. אלא שעפ"ז צע"ק מדוע לא הביא הרמב"ם הא דאסור לקנאות כשמצא בה דברים כאורין כו'. וראה לעיל הערה 21 בסופה. אין להקשות מהא שפסק (שם פ"א ה"י־יא) שב"ד מקנין לאשה "שהעם מרננין אחרי'" – כי שם הקינוי אינו בשביל להשקותה (רמב"ם שם), שבזה תלוי טעם האיסור לקנאות, כדלקמן סעיף ו.
33. כבגמרא שם ג, א.
34. קדושים יט, יז.
35. וצע"ק מה שהביא הרמב"ם בפיה"מ (בהמשך לפי' המשנה) "ודע שאדם חייב לקנאות על אשתו כו'" – והרי המשנה לא איירי בקינוי שהוא חובה.
36. פרשתנו ה, יד. וראה ג"כ ספורנו עה"פ. עיון יעקב לסוטה שם ד"ה רבנן אמרי.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.