481

שיחה א

החודש

פ'

א. צריך ללמוד בענין פרשת החודש גם מן היום בחודש בו היא

חלה

כבר דובר פעמים רבות על כך, שאמנם, "ימי החודש" ו"ימי השבוע" נמנים לפי חישובים שונים, שאינם תלויים זה בזה,

ולפי זה: כאשר יום־טוב, הנקבע לפי חישוב ימי החודש (כגון: פסח, שהוא תמיד בט"ו ניסן), חל בשבת, צריך להיות, לכאורה, ששתי הקדושות שבאותו יום קדושת השבת (שמצד ימי השבוע) וקדושת יום־טוב (שמצד ימי החודש), הם ענינים נפרדים, שאין קשר ביניהם,

אך כיון שכל דבר בעולם, ועל־אחת־כמה־וכמה בתורה, הוא בהשגחה פרטית ובדיוק רב, מובן, שעצם העובדה שיום זה בחודש חל, ביום זה בשבוע, מוכיחה שיש קשר ביניהם, ואף יותר מכך – יוצרת קשר ביניהם.

וכפי שידועה ההוכחה לכך מן הגמרא: במסכת זבחים¹ נאמר: "ראש חודש למוספין דידיה אהני, למוספי שבת לא אהני (בתמיהה)" (=ראש חודש "מועיל" למוספין שלו, ולמוספי שבת אינו "מועיל"?) כלומר, בקרבנות מוספי השבת המובאים בראש־חודש שחל בשבת ישנה גם קדושת ראש חודש (ומוספי ראש חודש "מוקדשין משל שבת"²), יוצא, שהקשר וההשפעה של ראש חודש אינם ביום זה רק על פי מנין החודש, אלא גם בשבת ובעניניה, ששבת זו נעשית לשבת מיוחדת, שבת של ראש חודש³.

מכך מובן גם בענינינו, שלמרות שפרשת החודש אינה קבועה ביום מסויים בחודש, אלא ביום השבת, בכל זאת צריך ללמוד (לגבי הענין של "החודש") גם מן היום המסויים מימי החודש שבו חלה שבת פרשת החודש.

ולדוגמא, כבשנה זו, כאשר שבת פרשת החודש חלה בכ"ה באדר, שהוא, לדעת רבי יהושע⁴ (האומר ש"בניסן נברא העולם"), ה"יום הראשון" של ששת ימי בראשית.