480

דוקא על־ידי עבודה זו, ומורידים אותו למשכן בחניה שאחר כך – "מסעיהם" במקום אשר יחנו שם⁴⁶ –

וזוהי ההוראה לכל אחד ואחת בעבודה הרוחנית: בלי התחשבות בחושך הגלות, ובמיוחד כאשר "ידע אינש בנפשיה" – כל אחד מכיר את מעמדו ומצבו הפרטי ואת הגלות הפרטית שאצלו – צריך לדעת, שעל־ידי כך שיהודי מבצע את שליחות ה' "בכל מסעיהם", בכל מסע שהוא,

הרי אז, אם "מסעו" קשור לענן ה' (שרק "ובהעלות הענן... ואם לא יעלה... ולא יסעו..."), והוא יודע ש"מהוי' מצעדי גבר כוננו"⁴⁷, שבכל מקום ובכל מצב שבהם הוא שרוי הוא קשור לשליחות ה' לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, וממילא מסעו בגלות הוא לפי רצון ה',

הרי אז נגרם אצלו "ובהעלות הענן..." לטובה – הוא מקבל שפע מעל לענן (למרות שגם גילוי הענן נעלה אף יותר מיכולת דרגת משה רבנו ע"ה הקיימת בנפשו⁴⁸, כדלעיל), והוא "ממשיך" שפע זה לחניה שאחר־כך – עד ש"ישראל וקודשא־בריך־הוא כולא חד".