482

ב. קיום המצוות מביא גאולה לעולם

נאמר במדרש⁵ "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם", ולפי זה יש לומר – כיון שהסדר בתורה אף הוא מדויק וחלק מן התורה – שמסתבר ש"החודש הזה לכם..." הוא יסוד לתורה כולה. ההתחלה והיסוד לכל המצוות היא "החודש...".

ההסבר לכך מובן מדברי חז"ל!⁶ על "החודש הזה לכם ראש חדשים"⁷ – שהוא חודש ניסן, חודש הגאולה מגלות מצרים⁸ – כי "כשבחר ביעקב ובניו קבע בו (ראש) חודש של גאולה". כלומר, עבודת "יעקב ובניו" – קיום המצוות – היא כדי להביא את ה"גאולה" לעולם ("בחר הקדוש־ברוך־הוא בעולמו"):

העולם כשלעצמו הוא במצב של גלות, כי "עולם" הוא מלשון העלם⁹ – האלקות היא נסתרת בעולם, ואף גם כאשר נמצאים בעולם, מגיעים להכרה שיש "בעל־הבית לבירה זו", הרי הכרה זו מוגבלת לבעלות על העולם הניכרת בהכרח מן העולם. במילים אחרות: ההכרה היא רק באור האלקי ה"מלובש" בעולם, אור מדוד ומוגבל. ואילו על־ידי עבודת ישראל בקיום התורה והמצוות מתממש ענין ה"גאולה" – משתחררים מן ההעלמות והמצרים, ו"ממשיכים" למטה את האור האלקי שמעל העולמות.

כיון שעבודת ישראל מביאה את ענין הגאולה, מובן, שהעבודה עצמה צריכה להתבצע באופן של "גאולה":

יהודי צריך לקיים מצוות באופן של "חירות", ובתחושת חירות וחופשיות מבלי להשתעבד למגבלות ההסתרה שבעולם, כך ששום דבר אינו יכול להפריעו בעבודת התורה והמצוות. ביתר עמקות הכוונה היא, שהיהודי ישתחרר מן המגבלות שבטבעו העצמי¹⁰: עבודתו לה' אינה מוגבלת רק לענינים שבהם הוא מוצא טעם מטבעו, כשגם בהם חיותו מוגבלת בהתאם לנדרש על־פי טבעו – אלא הוא מקיים את כל המצוות בחיות בלתי מוגבלת של הנשמה.

ואופן זה של קיום התורה והמצוות נרמז בשם הפרשה "החודש" (מלשון חידוש¹¹): קיום התורה והמצוות אינו צריך להיעשות כפי שעושים דבר "ישן" ורגיל, אלא כדבר חדש – "בכל יום יהיו בעיניך חדשים"¹² – שאת זאת מבצעים מתוך חיות והתמסרות,