398

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

כך נפגמה בעתיד השלימות של "שמן משחת קודש יהיה".

לכן אומר רבי יהודה, ש"שראום במים..." למרות שהשלימות של "ועשית אותו" ו"מרקחת" (ההווה) נפגמת, בכל זאת, התוצאה בעתיד היא שמן בשלימותו18.

ח. המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה לגבי השוכר, והשאלה על רבי

יהודה

לפי האמור לעיל מובן גם מדוע מציין רש"י את שמות חכמי ישראל, ומדוע בוחר רש"י בגירסא ש"רבי מאיר אומר בו שלקו... אמר לו רבי יהודה... שראום במים...", ולא את הגירסא לגבי רבי יהודה ורבי יוסי. זאת, מפני שקודם לכן ציטט רש"י מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה, אשר גם היא כרוכה באותן הגישות, וגם שם מקדים רש"י ואומר "נחלקו בו חכמי ישראל":

לגבי דינו של השוכר, אומר רש"י בפרשת משפטים19: "ולא פירש מה דינו אם כשומר חנם (אשר חייב רק במקרה של פשיעה) או כשומר שכר (שחייב לשלם גם על גניבה ואבידה). לפיכך נחלקו בו חכמי ישראל שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר חנם ורבי יהודה אומר כשומר שכר".

באופן פשוט, הטעמים לדעותיהם הם: רבי יהודה סובר שהשוכר הוא כשומר שכר מפני שהוא משתמש בשור, והוא מקבל, איפוא, שכר על שמירתו. אך רבי מאיר סובר, שהוא משלם על הנאתו, ויוצא, איפוא, שהוא אינו מקבל שכר, ולכן חלים עליו דיני שומר חנם20.

לכאורה, השוואתו של השוכר לשומר שכר על ידי רבי יהודה איננה מובנת: שומר שכר חייב על גניבה ואבידה מפני שהוא מקבל שכר על השמירה. כלומר, המפקיד משלם לו שכר כדי ששמירתו על החפץ תהיה מעולה יותר, והוא ישמור עליו אף מגניבה ואבידה. ואילו הרשות שנותן המשכיר לשוכר להשתמש בשור איננה לצורך השמירה, אלא למען השכר שהוא מקבל עבור השימוש, ומדוע תחול על השוכר חובת שמירה מעולה, כשל שומר שכר, בעוד אשר הוא איננו מקבל שכר עבור השמירה?

ט. גם מחלוקת זו תלויה במחלוקת הכללית לגבי ההכרעה בין ההווה

לעתיד

ההסבר לכך הוא: המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה תלויה במחלוקת הכללית ביניהם לגבי ההכרעה בין ההווה לעתיד*.

הערות

  1. 18. ובפרט בנדו"ד, אשר אף ששני ציווים הם "ועשית" "שמן גו' יהי'" – הרי 1) הראשון הוא הכנה להשני (ובפרט – בפשטות הענין), 2) הראשון הוא לשעתו והשני – לתמיד.
  2. 19. כב, יד. מב"מ פ, ב. וש"נ. ולהעיר, שלדעת רבה בר אבוה שם מוחלפת השיטה.
  3. 20. ראה פרש"י ב"מ שם (ד"ה ר"י אומר וד"ה ר"מ אומר).
  4. *. במשנה ריש ע"ז: ר' יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמיצר הוא לו א"ל אע"פ שמיצר הוא עכשיו שמח הוא לאחר זמן (וראה ב' התירוצים בגמ' שם ו, ב) – אבל שם, הרי הטעם (כפרש"י על אתר) שביום אידו יודה להעכו"ם ואך זהו כל האיסור לכ"ע. ועוד להוסיף (וג"ז עיקר) – צער תלוי ברצון ורגש האדם (תענית חלום בשבת (ראה שו"ע אדה"ז או"ח סי' רפח ס"ג וז'), כיבוד אם דר"י (ירושלמי קדושין פ"א ה"ז. הובא בב"י יו"ד סו"ס ר"מ) וכו'), וכיון ששמח לאח"ז – גם בהווה אינו צער.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 1 עמודים.

  1. לקוטי שיחות כרך לא משפטים שיחה א מאותו ספר ב"מ פ, ב