273

ז. הסיבה לכשלון בעבודת ה' היא הרגשת מציאות עצמית, כרמוז בפסוקים

אופן כזה של מילוי שליחות, כאשר אין האדם חושב על עצמו אלא על שליחותו, הוא ענין מהותי בעבודת ה', הנדרש מכל יהודי. יש לומר שדבר זה רמוז בהסבר הפנימי לפסוקים שבפרשתנו המובאים להלן: לאחר המילים "ועבדתם את ה' אלקיכם..."³², הכוללים את העבודה באופן כללי (הן עבודה מאהבה³³ – "דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא" (=שאין עבודה כעבודת האהבה)³⁴, והן העבודה של יראה – עבודת עבד³⁵), ממשיך הפסוק³⁶ ואומר: "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא":

המשמעות של "משכלה ועקרה" בעבודה הרוחנית היא, שלעבודה (של אהבה ויראה כו'), אין קיום ותוצאות, והסיבה לכך היא: "בארצך"³⁷ – מלשון רצון³⁸: כאשר יש ליהודי רצון עצמי³⁹, שביעות רצון מעבודתו, המוכיחה על הרגשה של מציאות עצמית – הוא חש שהוא עובד ה', שיש לו אהבה ויראה כו'⁴⁰ – זה עלול לגרום לכשלון ח"ו.

כלומר, בתחילה העבודה היא מדודה ומוגבלת לפי שביעות רצונו מעבודתו. אח"כ מביא הדבר לידי כך שהוא מבחין בין עבודה אחת לאחרת: עבודה שהוא נהנה ממנה הוא מוכן לבצע, אך לא עבודה אחרת⁴¹ עד שהוא יורד מדרגתו.

והעצה הניתנת כדי ש"לא תהיה...", היא: "את מספר ימיך אמלא": כאשר יהודי ישים לב ש"ימים יוצרו"⁴², שנקבע לו מספר מסויים של ימים שבהם עליו למלא את שליחותו בעולם הזה, וכל רגע שהוא משתמש בו לדבר אחר הרי הוא משנה ומועל בשליחות של מלך מלכי המלכים הקב"ה, – הרי אז הוא מזדעזע ומאבד את הרגשת המציאות העצמית⁴³. הוא שקוע כל כך במילוי שליחותו, עד שאין הוא חש, שהוא הממלא את שליחות ה' – רק השליחות עצמה מורגשת בו.

יותר מכך: כאשר מנסים להזכיר לו על "ארצך" (על מצבו הרוחני), הוא עונה בשברון לב: מה לי ולרצון או