184

חשובה כל־כך, או שהיא רשות בכלל – הן, לכאורה, מתאים יותר לבצוע אותה בסעודת שחרית, וכך היו מקיימים בה פעמיים את מצות לחם־משנה, ואף אכילת העירוב היתה קשורה למצות סעודת שבת, סעודה שלכל־הדעות חייבים לאכול בה פת¹⁷?

אין לומר, שזאת מפני שעל־ידי בציעתה בסעודה שלישית, מקיימים בפת מצוה שלישית – ברכת המוציא בסעודה שלישית – כי בסעודה שלישית אין חובה של אכילת פת, לפי מספר דעות, וברכת המוציא על הפת היא ברכת הנהנין בלבד, ודבר זה קיים גם כאשר בוצעים אותה בסעודת שחרית, בנוסף למצוה של לחם משנה.

ד. שני הטעמים לעירוב תבשילין, וההבדל להלכה

ההסבר לכך הוא:

בגמרא¹⁸ מוזכרות שתי סיבות¹⁹ לתקנת עירוב תבשילין: (א) רבא אומר "כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום־טוב", ופירש רש"י: "מתוך שמערב זוכר את השבת ואינו מכלה את הכל ליום־טוב...". לפי זה, תקנת עירוב תבשילין היא "כדי להרבות בכבוד השבת"²⁰. (ב) "רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מיום־טוב לשבת קל־וחומר מיום־טוב לחול". לפי זה הסיבה היא "כדי להרבות בכבוד יום־טוב"²⁰.

הרא"ש²¹ מזכיר תוצאה (נפקא מינא) להלכה, הנובעת מן ההבדל שבין שתי הסיבות: לפי הסיבה של רבא "כדי שיברור מנה יפה לשבת" צריך להכין את העירוב דוקא בערב יום־טוב, ביום שבו מכינים את המאכלים לכבוד יום־טוב, כדי שהעירוב יזכיר לו את צרכי השבת (כי אם יעשה את העירוב ביום קודם, לא יעזור לו הדבר מספיק לזכירת צרכי השבת ביום של ערב יום־טוב²²). ואילו לפי הסיבה של רב אשי "כדי שיאמרו אין אופין מיום־טוב לחול" מספיק שהעירוב יהיה "קיים" בערב יום־טוב, אבל אפשר לעשותו גם לפני־כן.

אדמו"ר הזקן מציין בשולחן ערוך²³ את שתי הסיבות (אם כי בסדר הפוך²⁴ – "א' כדי להרבות בכבוד יום טוב... הב' כדי להרבות בכבוד שבת..."), ביחד עם ההבדל בתוצאה להלכה שדלעיל, הוא ממשיך: "לענין מעשה