131

הערות

1. 20.
2. 21. ראה ד"מ שם "מדלא כתבו שאר הפוסקים".
3. 22. אף שס"ל שמותר לכתחלה להפקירו ולהניחו במקום הפקר קודם זמן איסורו (שלא ע"מ לזכות בו) – ראה מ"א סתמ"ה ס"ז. שו"ע אדה"ז שם ס"א (וראה שם סתל"ו סוס"כ). ובשו"ע אדה"ז סתמ"ח סכ"ט "שמותר לעשות כן לכתחלה".
4. 23. סי' תמה ס"ב. וראה המקורות וכו' בקו"א שם. ושם, דלדעת הרא"ם "עובר עליו בב"י מן התורה". וראה בארוכה בכהנ"ל ובפי' דברי הירושלמי בשד"ח מערכת חו"מ ס"ח אות יז (ע' 2098 ואילך).
5. 24. שו"ע אדה"ז סתמ"ח סכ"ט. ובקו"א סתל"ו סק"ו מ"שהניח חמצו ברה"ר והפקירו קודם הפסח שהוא אסור בהנאה לאחר הפסח כדאיתא בירושלמי פ"ב ה"ב לפי פירוש האמיתי של המ"א והפר"ח וכמו שנת' בסי' תמח". וגם מדבריו משמע (וכן ממ"ש בסי' תמח שם "שאם יהא מותר בהנאה יש לחוש שמא יניח כל אדם חמצו עד לאחר הפסח ויאמר שהפקירו קודם הפסח כדי שנתיר לו ליהנות ממנו") שבירושלמי מדובר בחמץ שנמצא אחר הפסח* והערמה שבירושלמי אינו שיפקיר ע"מ לזכות בו, המבואר בסי' תמה ס"ב, כ"א "הפר"ח הוציא זה מתשובות הרשב"א (סי' ע') כו' וכ"כ בעל ח"י בספר תורת השלמים כו'" – קו"א סתמ"ה שם. ולהלן בקו"א שם מפרש כן ע"פ הבבלי נדרים ומפרשים שם. ומשמע שזהו מדיני וגדרי הפקר. וצ"ע ממ"ש בהל' מכירת חמץ בתחילתו "חמץ הנמכר אינו בכלל ביטול והפקר מאחר שדעתו עליו לחזור ולזכות בו אחר הפסח כמבואר בתשובת הרשב"א בשם הירושלמי (פ"ב ה"ב)". וכ"כ מפורש בשו"ת פנ"י שם דהרשב"א מפרש הערמה בירושלמי (דלא כהטור כו') שיכוין לחזור ולזכות בו אחר הפסח**. ובמקו"ח שם סק"ט ד"ה לכן. שו"ת תו"ח או"ח סכ"בבתחלתו.וראהנוב"ימהד"ק או"ח סי"ח. שו"ת חת"ס או"ח סקי"ד (ומסיים "והמעיין בתשו' רשב"א..יראהלהדיאשנתכווןלכלמהשכתבתי"). וראה שו"ת תו"ח שם (וס"ט ואילך). שד"ח שם. ואכ"מ.
6. . וראה ד"מ שם "ומשמע שם (מדברי האו"ז) .. יכול להפקירו בפני אוהביו שבטוח בהן שלא יטלו כו' או שיפקירו ויניחו בשוק בזמן שאין ב"א שם".
7. . גם ברה"ר והפקירו בפני עדים כמו"ש בסי' תמח שם. משא"כ בטור ושו"ע ס"ה הלשון "חמץ שנמצא בבית ישראל כו'", ולפי"ז כשנמצא ברה"ר לכאורה מותר. וכ"מ בשו"ת פנ"י שם (ומקו"ח שם) דגם לפי' הרשב"א בירושלמי במניחו במקום הפקר כו' מותר כנ"ל הערה 20. וכ"כ בביאורי הגר"א סי' תלג ס"ו (וכ' דאף באכילה מותר).