90
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אך אם האיסור שורה גם על עצמיותו של הדבר, ללא קשר עם צורה ותואר, הרי אז איסור ההנאה הוא איסור בפני עצמו, שכולל איסור בשימוש כל־שהוא בחמץ, גם שימוש שאינו "מביא לידי שום אכילה".
[לפי זה יש לומר, שדעת רבי יוסי הגלילי, המובאת במכילתא20, לפני דעותיהם של רבי אליעזר ורבי עקיבא, ש"מנין... שלקו המצרים במצרים (רק21) עשר מכות ועל הים לקו חמישים מכות וכו'", נובעת משיטתן22, שחמץ מותר בהנאה23. דעה זו מראה שאיסור חמץ הוא רק בצורתו של הדבר24, ולגבי טומאת מצרים מראה הדעה, שהטומאה הגיעה רק אל חיצוניות הדברים, ולפיכך היתה כל מכה רק במציאותם של הדברים, כפי שהם כבר מורכבים מארבעת היסודות].
ו. המחלוקת לגבי החשבת מצרים כאחת מארבע גלויות קשורה בשתי
הדיעות הנ"ל
לפי האמור לעיל (סעיף ב') שהמחלוקת בין רבי אליעזר ורבי עקיבא תלויה בעומק חדירת טומאת מצרים אל תוך ארץ מצרים ואל אשר בה, ניתן להסביר הטעם למדרשות חלוקות בנוגע לד' גלויות:
ברוב המקומות25 אין גלות מצרים מנויה בין ארבע המלכיות והגלויות, והסיבה הכתובה על כך26 היא, כיון שמצרים "שקול ככולם ויותר מהם... ולכן לא הוזכר בכללם כי הוא בחינה גדולה מכולם". אך מצד שני קיימים מספר מקומות27 שבהם מנויה מצרים בין ארבע המלכיות והגלויות, והיא הראשונה שבהם.
ויש לומר, שגם שתי שיטות אלו לגבי מניית מצרים כאחת מארבע
הערות
- 20. נסמן לעיל הערה 1. וכ"ה בשאר מקומות שבהערה הנ"ל.
- 21. ע"פ המבואר בפנים יומתק הלשון "רבי אליעזר אומר כו'" (דמשמע שחולק על ריה"ג) – אף שאינו מוכרח (ראה זבח פסח. הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (קה"ת תשל"ג ושלאח"ז) ע' כז).
- 22. פסחים כג, א. וש"נ.
- 23. אבל להעיר, שבשמו"ר (צויין לעיל הערה
- 24. ואיסור ב"י כו' – ראה לעיל הערה 19.
- 25. ראה לדוגמא: ב"ר פ"ב, ד. פט"ז, ד. פמ"ד, טו. שם, יז. ויק"ר ס"פ שמיני.
- 26.
- 27. מגילה (כט, א – בעין יעקב. וראה דק"ס שם): גלו למצרים כו' לעילם כו' לבבל* כו' לאדום. וראה זח"א (פא, ב. קכה, סע"א (במדרש הנעלם). וראה רש"י בראשית ב, יא) דנהר הראשון מד' נהרות "פישון" (בראשית שם) שייך למצרים. וראה לקו"ת ס"פ צו. אוה"ת פרשתנו ע' ב'תרז ("גלו ישראל לשם ד' גליות והראשון הי' גלות מצרים כו'"). ועוד.
- 1. גריס "ר' יהושע", ודעת ר' יהושע היא דחמץ אסור בהנאה (ראה מלא הרועים ע' חמץ בהנאה אות כא).
- . כמה דוגמאות לזה – ראה לקח טוב (להר"י ענגל) כלל ח. שד"ח כללים מערכת אל"ף כלל קכא. פאת השדה כללים שם כלל לז.
- 62. ל"ת להאריז"ל ר"פ תצא. ס' הליקוטים שם.
- . בירוש' תענית (פ"א סה"א) מקדים בבל לעילם (ומוסיף יון) וראה דק"ס מגילה שם.
בראשית רבה ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה גָּלוּת מַמְלֶכֶת הָרְשָׁעָה, שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר כְּמוֹ הַתְּהוֹם, מַה הַתְּהוֹם הַזֶּה אֵין לוֹ חֵקֶר, אַף הָרְשָׁעִים כֵּן. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', בְּאֵיזוֹ זְכוּת מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה, הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, בִּזְכוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יט): שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי פְּדָת אָמַר, בְּרִית כְּרוּתָה לַמַּיִם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת שָׁרָב רוּחָה שַׁיְיפָה, וּכְבָר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא יוֹשֵׁב וְתוֹהֶא, וְעָבַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ, פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְלֹא הֵשִׁיבוֹ, בַּשְׁלִישִׁית הֵשִׁיבוֹ בִּבְהִילוּת, אָמַר לוֹ בֶּן זוֹמָא מֵאַיִן הָרַגְלַיִם, אָמַר לוֹ מְעַיֵּן הָיִיתִי, אָמַר לוֹ מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מֵאַיִן הָרַגְלַיִם. אָמַר לוֹ מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְלֹא הָיָה בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְנַשֶּׁבֶת אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מְרַחֶפֶת, כָּעוֹף הַזֶּה שֶׁהוּא מְרַפְרֵף בִּכְנָפָיו וּכְנָפָיו נוֹגְעוֹת וְאֵינָן נוֹגְעוֹת. נֶהְפַּךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לְתַלְמִידָיו, הָלַךְ לוֹ בֶּן זוֹמָא, וְלֹא שָׁהוּ יָמִים מֻעָטִים וּבֶן זוֹמָא בָּעוֹלָם.
רש"י על בראשית ב׳:י״א - הטקסט מספריא
פישון. הוּא נִילוּס נְהַר מִצְרַיִם, וְעַל שֵׁם שֶׁמֵּימָיו מִתְבָּרְכִין וְעוֹלִין וּמַשְׁקִין אֶת הָאָרֶץ נִקְרָא פִישׁוֹן כְּמוֹ וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו (חבקוק א') דָּ"אַ פִּישׁוֹן, שֶׁהוּא מְגַדֵּל פִּשְׁתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר עַל מִצְרַיִם (ישעיהו י"ט) וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים:
פישון PISHON — This is the Nile, the River of Egypt. Because its waters grow plentiful and rise and water the land, it is called Pishon, the name being of the same root as the verb in (Habakkuk 1:8) ופשו פרשיו “and their horsemen increased”; another interpretation of the name Pishon is: it is so called because it grows flax (פשתן) (Genesis Rabbah 16:2) for it is said with reference to Egypt (Isaiah 19:9) “Moreover they that work in combed flax, shall be ashamed.”
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יז קדושים שיחה ב מאותו ספר פסחים כג, ריש ע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת ט פסחים כג, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום רשימת ציונים על ההגדה פסח כג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) ערב על איזה יין מקדשין פסחים כג, א