215
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
קדושים
א. "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה"
בפירושו על הפסוק1 "ואהבת לרעך כמוך" מצטט רש"י את דבר רבי עקיבא (מ"תורת כהנים"2) "זה כלל גדול בתורה".
המפרשים3 מסבירים, שרבי עקיבא רוצה להראות את חשיבות המצוה, ולהדגיש שהיא ענין כללי בכל התורה, כמאמרו המפורסם של הלל4: "דעלך סני לחברך לא תעביד (=מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך) – זו היא כל התורה כולה, ואידך (=והשאר) – פירושא הוא".
צריך להבין: פירוש רש"י על התורה היא, כפשוטו, לא ספר־מוסר שנועד לעורר לקיום המצוות, אלא – כפי שרש"י בעצמו5 מגדיר – "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא".
[אמנם, אפשר (וצריך) ללמוד מפירוש רש"י "ענינים מופלאים"6 בכל חלקי התורה (ואפילו רזין דאורייתא,
ב יינה של תורה7) ובמיוחד ענינים החשובים למעשה לכל אחד ובכל יום,
אבל בראש ובראשונה הכרחית כל מילה בפירוש רש"י כדי להבין את פשוטו־של־מקרא].
ולפי זה, מהו הקושי בפסוק, שרש"י משיב עליו באמצעות המאמר "ואהבת לרעך כמוך .. זה כלל גדול בתורה?"
כך יש להבין מדוע מציין רש"י את שמו של בעל המאמר – רבי עקיבא – שהרי רש"י עושה זאת רק כאשר הדבר מוסיף להבנת הפירוש8 (כמדובר פעמים רבות).
ב. "ואהבת..." – כלל, מצוות אחרות – פרטים
ישנו ביטוי9 "הקושיא טוב והתירוץ פשוט", וכך בעניננו:
כשלומדים את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" – שהאהבה ליהודי אחר צריכה להיות "כמוך", כאהבת אדם לעצמו – מתעוררת מיד שאלה פשוטה: לשם מה יש צורך בציוויים נפרדים10 על גניבה,
הערות
- 1. פרשתנו יט, יח.
- 2. עה"פ. ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד. ב"ר פכ"ד, ז. – ולהעיר ממאמר בן עזאי (תו"כ וירושלמי שם. ב"ר שם בשינוי לשון) "זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה" – ראה מפרשים במקומות הנ"ל. נתבאר (ע"ד החסידות) באוה"ת בראשית כרך ג' תקצא, א־ב.
- 3. ראה ריב"א, רא"ם, ס' הזכרון, שפ"ח ועוד – לרש"י כאן.
- 4. שבת לא, א. וראה חדא"ג מהרש"א שם.
- 5. בראשית ג, ח. שם, כד. ובכ"מ.
- 6. של"ה במס' שבועות שלו (קפא, א).
- 7. היום יום ע' כד.
- 8. וצע"ג בתי' המשכיל לדוד כאן (ראה לקמן הערה 47).
- 9. לקו"ת נצבים נג, סע"ג ("ואמר (אדה"ז) שהתירוץ פשוט והקושיא טוב").
- 10. ואף ש"הרבה מצות בתורה נאמרו ונכפלו כו' לחייב ולענוש על מנין לאוין שבהם" (פרש"י תשא לד, כג. ועד"ז בפרש"י צו ו, ו. שמיני יא, ג. שם, מד. אמור כג, לא. ועוד) – הרי "כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתיר" (פסחים כג, ריש ע"ב). ופשוט דכ"ה גם ע"ד הפשט. וראה פרש"י משפטים כג, יט (ותשא לד, כו). ועוד.
תלמוד ירושלמי נדרים ט׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי מֵאִיר פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאוֹמְרִים לוֹ אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל לֹא תִקּוֹם וְעַל לֹא תִטּוֹר וְעַל לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ שֶׁמָּא יַעֲנִי וְאֵין אַתְּ יָכוֹל לְפַרְנְסוֹ וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
הלכה: כְּתִיב לֹא תִקּוֹם וְלֹא תִטּוֹר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ. הֵיךְ עֲבִידָה. הֲוָה מְקַטֵּעַ קוֹפָּד וּמְחַת סַכִּינָא לְיָדוֹי. תַּחֲזוֹר וְתִמְחֵי לְיָדֵיהּ.
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם זֶה כְּלָל גָּדוֹל מִזֶּה.
שֶׁמָּא יַעֲנִי. לֹא כְּנוֹלָד הוּא. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. עֲנִיּוּת מְצוּיָה. כְּהָדָא. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה בַּעַל דִּינֵיהּ עָתִיר. אֲתָא בָּעֵי מֵידוֹן קוֹמֵי רַב. שְׁלַח רַב בַּתְרֵיהּ אֲמַר. עִם הַהוּא אֲנָא בְעִי מֵייתֵי מֵידוֹן. כָּךְ אִין אַתְיָין כָּל גָּמָלַיָיא דַּעֲרַבִיָיא לָא טְעִנִין קוֹרֻקָסַּיָיא דְּאֻפּוֹתֵיקִים דִּידִי. שָׁמַע וָמַר. מַהוּ מִתְגָּאֶה דְּלֹא לֵיהּ. תְּהֵא פְחָתָה בָהּ. מִן יַד נָפְקָת קֶלֶוְוסִיס מִן מַלְכוּתָא דְּיֵיעוֹל הוּא וּמִדְּלֵיהּ לְטִימְיוֹן. אֲתָא גַּבֵּי רַב. אֲמַר לֵיהּ. צְלִי עָלַי דּוּ נַפְשִׁי תַחֲזוֹר. צְלֵי עֲלוֹי וְחָזַר עֲלָהּ.
בראשית רבה כ״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי מְנַחֵם בְּשֵׁם רַב אָמַר כָּל הָאֻמָנִיּוֹת אָדָם הָרִאשׁוֹן לְמָדָם, מַאי טַעְמֵיהּ (ישעיה מד, יא): וְחָרָשִׁים הֵמָּה מֵאָדָם, מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן. רַבָּנָן אָמְרִין אֲפִלּוּ סִרְגּוּלוֹ שֶׁל סֵפֶר, אָדָם הָרִאשׁוֹן לְמָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, א): זֶה סֵפֶר, הוּא וְסִרְגּוּלוֹ. (בראשית ה, א): בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, הָדָא מְסַיְּעָא לְהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שָׁלשׁ פְּלָאִים נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, בּוֹ בַּיּוֹם נִבְרְאוּ, בּוֹ בַּיּוֹם שִׁמְשׁוּ, בּוֹ בַּיּוֹם הוֹצִיאוּ תּוֹלָדוֹת. בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר (בראשית ה, א): זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, זֶה כְּלַל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר (ויקרא יט, יח): וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, זֶה כְּלַל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹא תֹאמַר הוֹאִיל וְנִתְבַּזֵּיתִי יִתְבַּזֶה חֲבֵרִי עִמִּי, הוֹאִיל וְנִתְקַלַּלְתִּי יִתְקַלֵּל חֲבֵרִי עִמִּי. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אִם עָשִׂיתָ כֵּן דַּע לְמִי אַתָּה מְבַזֶּה בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ.
רש"י על שמות כ״ג:י״ט - הטקסט מספריא
ראשית בכורי אדמתך. אַף הַשְּׁבִיעִית חַיֶּבֶת בְּבִכּוּרִים, לְכָךְ נֶאֱמַר אַף כָּאן בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ. כֵּיצַד? אָדָם נִכְנָס לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, רוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גְּמִי לְסִימָן וּמַקְדִּישָׁהּ, וְאֵין בִּכּוּרִים אֶלָּא בְּשִׁבְעַת הַמִּינִין הָאֲמוּרִין בַּמִּקְרָא – אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגוֹ' (בכורים פ"א):
לא תבשל גדי. אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בִּכְלַל גְּדִי, שֶׁאֵין גְּדִי אֶלָּא לְשׁוֹן וָלָד רַךְ, מִמַּה שֶּׁאַתָּה מוֹצֵא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב גְּדִי וְהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ אַחֲרָיו עִזִּים, כְּגוֹן אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים (בראשית ל"ח), אֶת גְּדִי הָעִזִּים (שם), שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים (שם כ"ז), לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר גְּדִי סְתָם אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בְּמַשְׁמָע. וּבְג' מְקוֹמוֹת נִכְתַּב בַּתּוֹרָה, אֶחָד לְאִסּוּר אֲכִילָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר הֲנָאָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר בִּשּׁוּל (מכילתא, חולין קט"ו):
ראשית בכורי אדמתך THE FIRST OF THE FIRST-FRUITS OF THY GROUND [THOU SHALT BRING etc.] — Even in the seventh year the offering of the first fruits is obligatory in some cases, therefore here also (where Scripture mainly deals with the laws of the Sabbatical year) it is stated: “the first of the first-fruits of thy land [shalt thou bring, etc.]”. How was the procedure at the setting apart of the first fruits? A man goes into his field and sees a fig which was the first to ripen; he ties a piece of reed-grass round it to distinguish it and so marks its sacred character (Mishnah Bikkurim 3:1). The law of the first fruits applies only to the seven kinds of produce that are mentioned in Scripture: (Deuteronomy 8:8) “a land of wheat and barley etc.”, for which Palestine is praised in that verse (Mishnah Bikkurim 3:1).
לא תבשל גדי THOU SHALT NOT COOK A KID — A calf and a lamb also are comprehended under the term גדי, for גדי means nothing more than a young tender animal, as you may gather from the fact that you will find in several passages in the Torah that the term גדי is used and that the writer felt it necessary specially to explain it by adding after it the word עזים, as, e. g., (Genesis 38:17) “I will send forth a גדי of the goats”; (Genesis 38: 20) “the גדי of the goats”; (Genesis 27:9) “two kids of the goats (גדיי עזים)”. This fact serves to show you that wherever גדי is mentioned without further description the term implies also a calf and a lamb. — In three different passages the law לא תבשל גדי is written: once for the purpose of prohibiting the eating of meat-food with milk-food, once to prohibit us from deriving any other benefit (besides eating) from such mixture, and once to prohibit the boiling of meat with milk (Mekhilta; Chullin 115b).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- מט- שנת תשכ"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ז לקו"ש חי"ז ע' 215
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך טז וארא שיחה ה מאותו ספר פסחים כג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת ט פסחים כג, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום רשימת ציונים על ההגדה פסח כג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) ערב על איזה יין מקדשין פסחים כג, א