73
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
רש"י שפרעה לא "הכיר" את לשון הקודש39, וכיצד היה יכול, אפוא, להבין את דברי משה?
לכן ממשיך רש"י: "ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו..." – הביטוי "ימליצנו" כולל גם40 משמעות של תרגום משפה אחת לאחרת, כפי שמפרש רש"י לפני־כן, בפרשת מקץ41, על הפסוק "כי המליץ בינותם": "כשהיו מדברים עמו היה המליץ ביניהם היודע לשון עברי ולשון מצרי והיה מליץ דבריהם".
כלומר, לאהרן היה תפקיד כפול: א) "ימליצנו" – תרגום מן השפה שבה דבר משה. ב) "ויטעמנו" – הסברת תוכן הדברים, כך שיתקבלו "באזני פרעה".
ז. תפקיד משה – "שופט ורודה"
לכאורה, עדיין לא ברור: אם פרעה לא הבין את דברי משה, מהי התועלת בדברו? ועד־כדי־כך שיש צורך לשם כך במתן אפשרות מיוחדת למשה.
ההסבר לכך הוא: דברים אלו הם בהמשך לפירוש רש"י על הפסוק הקודם: "נתתיך אלקים לפרעה – שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין". כלומר, מטרת דיבורו של משה אל פרעה לא היתה לשכנעו בדברים הגיוניים וכדומה (זה היה תפקיד אהרן – "ואהרן אחיך יהיה נביאך"), אלא להיות "שופט" לו, באופן של "לרדותו במכות ויסורין".
וכך בעניננו: משה רבינו היה צריך לומר לפרעה בתקיפות "שלח את עמי", כך שמצורת הדיבור ומהבעת פניו של משה באותה שעה42 יבין פרעה שאלו מילים "קשות" – כמכות ויסורין.
ח. רק בכוחו של ה' לשבור את הרשעים
מיינה של תורה בפירוש רש"י זה:
על הענין של "ראה נתתיך אלקים לפרעה" מוסבר בספרי החסידות43: כאשר קליפות הטומאה תקיפות (מחמת יניקותן וכו'), אין אפילו לצדיק44 כח להכניען, כמאמר חז"ל45: "אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו". דבר זה נתון רק ל"יכולתו יתברך שהוא כל יכול", שאפילו לרשע שהוא
הערות
- 39. וגם להמ"ד ד"ויקם מלך חדש – חדש ממש" (פרש"י שמות א, ח (בפי' הראשון)) – דוחק לומר שהי' מכיר בלשון הקודש, והרי פרעה לא למד לשון הקודש כל זמן היות יוסף משנה למלך (בערך שמונים שנה!). וראה פנ"י פרשתנו ו, יב. ומ"ש בלבוש שם "ואם הוא פרעה אחר כבר יודעת מאמרם ז"ל שאין ממנין מלך מצרים עד שיוכל לדבר בכל שבעים לשון" – צ"ע, שהרי מפורש ברש"י ויחי שם "על לשון הקודש שאני מכיר עודף על ע' לשון כו'". וראה גם רש"י האזינו לב, ח.
- 40. אבל אי"ז פירושו בדוקא בכל מקום – ראה (בעניננו) פרש"י שמות ד, טז (כנ"ל הערה 32).
- 41. מב, כג.
- 42. ראה פרש"י בשלח טו, ח.
- 43. אוה"ת פרשתנו ע' רלא. ד"ה ראה נתתיך תרל"א, תרע"ז, תשט"ו. פלח הרמון פרשתנו ע' סד.
- 44. באוה"ת שם "אלא לצדיק". ואולי צ"ל "גם לצדיק" (כבד"ה ראה נתתיך תרל"א: גם לצדיקים מופלגים. ועד"ז בד"ה זה דתרע"ז).
- 45. ברכות ז, ב. מגילה ו, ב. אבל צ"ע אם זוהי אותה הדרגא ממש בתוקף. וראה לקמן הערה 55.
רש"י על שמות א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
ויקם מלך חדש. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר חָדָשׁ מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵרוֹתָיו:
אשר לא ידע. עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לֹא יְדָעוֹ (סוטה י"א):
ויקם מלך חדש NOW THERE AROSE A NEW KING — Rab and Samuel (two Amoraim or Talmudical teachers) differed in their interpretation of these words. One said that he was really a new king; the other said that it was the same king but he made new edicts (Sotah 11a).
אשר לא ידע WHO KNEW NOT [JOSEPH] — he comported himself as though he did not know him (Sotah 11a).
רש"י על דברים ל״ב:ח׳ - הטקסט מספריא
בהנחל עליון גוים. כְּשֶׁהִנְחִיל הַקָּבָּ"ה לְמַכְעִיסָיו אֶת חֵלֶק נַחֲלָתָן הֱצִיפָן וּשְׁטָפָם:
בהפרידו בני אדם. כְּשֶׁהֵפִיץ דּוֹר הַפַּלָּגָה הָיָה בְיָדוֹ לְהַעֲבִירָם מִן הָעוֹלָם, לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא יצב גבלת עמים, קִיְּמָם וְלֹא אִבְּדָם:
למספר בני ישראל. בִּשְׁבִיל מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲתִידִין לָצֵאת מִבְּנֵי שֵׁם, וּלְמִסְפַּר שִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם הִצִּיב גבלת עמים — שִׁבְעִים לָשׁוֹן:
בהנחל עליון גוים WHEN THE MOST HIGH DIVIDED TO THE NATIONS THEIR INHERITANCE — when the Holy One, blessed be He gave those who provoked Him to anger their inheritance, He afterwards caused the flood to pass over them and He drowned them (Sifrei Devarim 311:1)
בהפרידו בני אדם WHEN HE SEPARATED THE SONS OF ADAM — i.e. when He scattered the generation which witnessed the separation of races, He also had the power to remove them from the world, yet He did not do so, but יצב גבלת עמים HE FIRMLY ESTABLISHED THE BOUNDARIES OF THE NATIONS — He let them (the peoples) remain in existence and did not destroy them,
למספר בני ישראל ACCORDING TO THE NUMBER OF THE CHILDREN OF ISRAEL — i.e. because of the number of the children of Israel that were in future to descend from Shem’s sons, and in accordance with the number of seventy souls of the children of Israel who went down to Egypt He firmly established גבלת עמים THE NATIONS ACCORDING TO THEIR BOUNDARIES — i.e. seventy separate nations (cf. Sifrei Devarim 311:5).
רש"י על שמות ד׳:ט״ז - הטקסט מספריא
ודבר הוא לך. בִּשְׁבִילְךָ יְדַבֵּר אֶל הָעָם. וְזֶה יוֹכִיחַ עַל כָּל לְךָ וְלִי וְלוֹ וְלָכֶם וְלָהֶם הַסְּמוּכִים לְדִבּוּר שֶׁכֻּלָּם לְשׁוֹן עַל הֵם:
יהיה לך לפה. לְמֵלִיץ, לְפִי שֶׁאַתָּה כְבַד פֶּה:
לאלהים. לְרַב וּלְשַׂר:
ודבר הוא לך means HE WILL SPEAK to the people ON THY ACCOUNT (לְךָ). This passage is proof, regarding every usage of לך and לי and לו and לכם and להם that follow after the verb דבר, that they all have the meaning of על “on account of”.
יהיה לך לפה HE SHALL BE TO THEE INSTEAD OF A MOUTH — he will be to thee as a spokesman because thou art slow of speech (Exodus Rabbah 3:17).
לאלהים means a superior and chief (cf. Onkelos).
רש"י על שמות ט״ו:ח׳ - הטקסט מספריא
וברוח אפיך. הַיּוֹצֵא מִשְּׁנֵי נְחִירַיִם שֶׁל אַף. דִּבֵּר הַכָּתוּב כִּבְיָכוֹל בַּשְּׁכִינָה דֻּגְמַת מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ אֹזֶן הַבְּרִיּוֹת כְּפִי הַהֹוֶה, שֶׁיּוּכְלוּ לְהָבִין דָּבָר; כְּשֶׁאָדָם כּוֹעֵס יוֹצֵא רוּחַ מִנְּחִירָיו; וְכֵן "עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ" (תהלים י"ח), וְכֵן "וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ" (איוב ד'), וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי", (ישעיהו מ"ח) – כְּשֶׁזַּעְפּוֹ נָח, נְשִׁימָתוֹ אֲרֻכָּה, וּכְשֶׁהוּא כּוֹעֵס נְשִׁימָתוֹ קְצָרָה, "וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ" (שם) – וּלְמַעַן תְּהִלָּתִי אָשִׂים חֹטֶם בְּאַפִּי לִסְתֹּם נְחִירַי בִּפְנֵי הָאַף וְהָרוּחַ שֶׁלֹּא יֵצְאוּ, לָךְ – בִּשְׁבִילְךָ, אֶחֱטָם, כְּמוֹ "נְאָקָה בְּחֹטֶם" בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, כָּךְ נִרְאֶה בְּעֵינַי. וְכָל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּמִּקְרָא אֲנִי אוֹמֵר כֵּן; חָרָה אַף כְּמוֹ "וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב" (איוב ל'), לְשׁוֹן שְׂרֵפָה וּמוֹקֵד, שֶׁהַנְּחִירַיִם מִתְחַמְּמִים וְנֶחֱרִים בְּעֵת הַקֶּצֶף, וְחָרוֹן מִגִּזְרַת חרה כְּמוֹ רָצוֹן מִגִּזְרַת רצה, וְכֵן חֵמָה לְשׁוֹן חֲמִימוּת, עַל כֵּן הוּא אוֹמֵר "וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" (אסתר א'), וּבְנוֹחַ הַחֵמָה אוֹמֵר "נִתְקָרְרָה" דַּעְתּוֹ:
נערמו מים. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן עַרְמִימוּת, וּלְשׁוֹן צַחוּת הַמִּקְרָא כְּמוֹ "עֲרֵמַת חִטִּים" (שיר השירים ז'), וְנִצְּבוּ כְמוֹ נֵד יוֹכִיחַ: נערמו. מִמּוֹקֵד רוּחַ שֶׁיָּצָא מֵאַפְּךָ יָבְשׁוּ הַמַּיִם, וְהֵם נַעֲשׂוּ כְּמִין גַּלִּים וּכְרִיּוֹת שֶׁל עֲרֵמָה, שֶׁהֵם גְּבוֹהִים:
כמו נד. כְּתַרְגּוּמוֹ "כְּשׁוּר" – כְּחוֹמָה:
נד. לְשׁוֹן צִבּוּר וְכִנּוּס, כְּמוֹ "נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה" (ישעיהו י״ז:י״א), "כּוֹנֵס כַּנֵּד" (תהילים ל״ג:ז׳), לֹא כָתוּב כּוֹנֵס כַּנֹּאד אֶלָּא כַּנֵּד, וְאִלּוּ הָיָה כנד כְּמוֹ כנאד וְכוֹנֵס לְשׁוֹן הַכְנָסָה, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב מַכְנִיס כִּבְנֹאד מֵי הַיָּם, אֶלָּא כוֹנֵס לְשׁוֹן אוֹסֵף וְצוֹבֵר הוּא, וְכֵן "קָמוּ נֵד אֶחָד" (יהושע ג׳:י״ג), "וַיַּעַמְדוּ נֵד אֶחָד" (שם), וְאֵין לְשׁוֹן קִימָה וַעֲמִידָה בְּנֹאדוֹת אֶלָּא בְּחוֹמוֹת וְצִבּוּרִים, וְלֹא מָצִינוּ נֹאד נָקוּד אֶלָּא בִּמְלָאפוּם כְּמוֹ "שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ" (תהילים נ״ו:ט׳), "אֶת נֹאד הֶחָלָב" (שופטים ד׳:י״ט):
קפאו. כְּמוֹ "וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי" (איוב י׳:י׳), שֶׁהֻקְשׁוּ וְנַעֲשׂוּ כַּאֲבָנִים וְהַמַּיִם זוֹרְקִים אֶת הַמִּצְרִיִּים עַל הָאֶבֶן בְּכֹחַ וְנִלְחָמִים בָּם בְּכָל מִינֵי קֹשִׁי:
בלב ים. בְּחֹזֶק הַיָּם; וְדֶרֶךְ הַמִּקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן, "עַד לֵב הַשָּׁמַיִם" (דברים ד'), "בְּלֵב הָאֵלָה" (שמואל ב י"ח), לְשׁוֹן עִקָּרוֹ וְתָקְפּוֹ שֶׁל דָּבָר:
וברוח אפיך AND WITH THE BREATH OF THY NOSTRILS — the breath that issues from both nostrils. Scripture speaks — if this were at all possible (i. e. if one may be permitted to speak so of God) of the Shechina (God) in the same manner as it does of a human monarch, in order to make peoples’ ears hear the facts in accordance with what usually happens to that they may understand the matter: when a man is angry the breath issues from his nostrils (and Scripture attributes this to God, also, when He is in anger). A similar idea is: (Psalms 18:9) “Smoke rose up in His nostril”, and also, (Job. 4:9) “By the breath of his nostril they are consumed”. And this is the meaning of what He said, (Isaiah 48:9) “For My name’s sake אאריך I will make long My אף”: when one’s anger subsides his breathing becomes long, whilst when one is in anger his breathing is short (consequently אאריך אפי signifies “I will not be angry”). The text continues ותהלתי אחטם לך which means “for the sake of My praise I will place a nose-ring in My nose to close up the nostrils against the anger and the breath so that they should not issue forth”. The word לך, for thee, in this text, means “for thy sake”, אחטם has the same meaning and root as in “a wild camel with a nose-ring (חֹטֶם)” which occurs in Mishna Treatise Sabbath (Mishnah Shabbat 5:1). Thus does the explanation appear to me. And wherever אף and חרון (i. e. where אף and words formed from the same root as חרון) occur in the Scriptures I say that it has the following sense: In the phrase חרה אף the first word is the same as (Job 30:30) “My bone is חרה with heat”, where חרה denotes burning and glowing, and this metaphor is used because the nostrils become hot and burning in a time of anger. The noun חרון is a derivation of חרה, just as רצון is a derivation of רצה, and therefore signifies “burning”. In the same way, חַמה which also signifies wrath really denotes heat (from a root יחם, not חמם, since the מ of חַמָה has no Dagesh. חַמָה is formed from יחם as עֵדָה, congregation, from יעד). That is why Scripture says, (Esther 1:12) וחמתו בערה בו “his wrath burned in him”, and when one’s wrath subsides one says, “his mind has become cooled” (נתקררה from קר cold).
נערמו מים THE WATERS WERE HEAPED UP — Onkelos translated this in the sense of ערמימות, subtlety (the waters showed themselves clever); (cf. ערום Genesis 3:1); but it is more in accordance with the elegance of Biblical style to take it as the noun of the same root as in (Song 7:3) “a stack of (ערמת) wheat”, and the following words, “the floods placed themselves like a mound”, prove that this is so (cf. Mekhilta). נערמו — Through the burning heat of the breath that issued from thy nostrils (וברוח אפיך) the waters were dried up and they became like heaps and piles of gain-stacks (ערמה) which are high.
כמו נד — Render this as the Targum does: like a שור, i. e. a wall.
נד is an expression for anything heaped up and gathered together, as, (Isaiah 17:11) “a heap (נד) of boughs in the day of grief”; (Psalms 33:7) “He gathereth as a heap (כַּנֵד) [the waters of the sea]”. It is not written “He gathereth כנאד”, but כנאד”, and if כנד, were the same as כנאד “like a water-skin”, and כונס were an expression for “bringing a thing in”, it should have written: “He gathered in (מכניס and not כונס) the waters of the sea as in a water-skin”, (כבנאד and not כנד), but כונס denotes gathering together and heaping up. And this must also be the meaning of נד in (Joshua 3:16) “[the waters] rose up as one נד”, and (Joshua v. 13) “and they shall stand in one נד”; for the expressions “rising up” and “standing up” cannot be used in reference to water in water-skins but only to water that stands up as walls and heaps (and this must therefore be the meaning of כמו נד in our text also). And, then again, we find the word נֹאד punctuated only with a Melopum (חולם), as, (Psalms 56:9) “Put thou my tears into thy bottle (נֹאדֶךָ)” and (Judges 4:19) “the bottle of (נֹאד) milk”.
קפאו WERE CONGEALED, like (Job 10:10) “thou hast curdled me (תקפיאני) like cheese”; the meaning is that the depths were hardened and became like stones, and the waters cast the Egyptians against the stony wall with force and battled against them with every harsh means (cf. Mekhilta).
בלב ים means IN THE VERY STRENGTH OF THE SEA. It is the way of Scripture-verses to speak thus (to use לב in a metaphorical sense); e. g., (Deuteronomy 4:11) “unto the very midst of (לב) heaven”; (II Samuel 18:14) “in the midst of (בלב) the terebinth”. It is an expression denoting the essence and strength of a thing.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לו ‹ יתרו ‹ שיחה א ‹ 86 לקו"ש חט"ז ע' 73
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.