86

שיחה א

א. "כה¹ תאמר לבית יעקב גו' אתם ראיתם גו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי גו' ואתם תהיו לי וגו' אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". ובפרש"י על התיבות² "אלה הדברים" כ' "לא פחות ולא יותר".

והקשו במפרשים, למה תיסק אדעתין שמשה רבינו יפחות או יוסיף על דברי ה' עד שהוזקק לאזהרה מיוחדת "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל — לא פחות ולא יותר"? ואם יש צורך בכך, למה לא מצינו כן בציוויים אחרים³?

בגור ארי'⁴ תי' "דס"ד שמשה יהי' מפתה אותם מעצמו, לא שיוסף על דבר ה' רק יהי' מוסיף עליהם דברי ריצוי מעצמו ויאמר להם שאלו דברי עצמו, גם זה אסור, וטעמא דמילתא שלא יאמרו אח"כ כי נתפתו יותר מדי לקבל התורה".

אבל פירוש זה מיישב רק הצורך באזהרה שלא יוסיף ("לא יותר"), ועדיין קשה אמאי הוזקק לאזהרה ד"לא פחות", דכי יש ס"ד שמשה רבינו לא ימסור לבנ"י דברי השם במילואם⁵?

ונ"ל בפשטות, שפרש"י זה בא בהמשך לפירושו בתחילת הענין: על "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"⁶ פרש"י "לבית יעקב, אלו הנשים תאמר להן בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל, עונשין ודקדוקין פרש לזכרים, דברים הקשין כגידין", ונמצא שבאופן מסירת דברי השם הי' חילוק עיקרי בין אנשים לנשים, שלאנשים הי' צריך לפרש העונשין והדקדוקין, ואילו לנשים לא פירש העונשין אלא דיבר בלשון רכה.

ועפ"ז הוה אמינא, שדברי ה' כאן נאמרו למשה רק באופן כללי, ואח"כ בעת מסירת הדברים לבנ"י היו חילוקים, שלאנשים הוסיף בפירוש העונשין והדקדוקין (כדי שיהיו הדברים קשים), ולנשים פיחת מהם כדי לקיים הציווי ד"תאמר להן (לנשים) בלשון רכה" — וקמ"ל הכתוב "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר", שדברי ה' נאמרו כאן באופן שלא הי' צריך משה להוסיף עליהם.

ב. אלא שעדיין אין הענין מיושב לגמרי, כי ענין ה"דקדוקין" שייך רק בציווי מפורט, ובפסוקים אלה לא נאמר אלא זירוז כללי "אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי"; וכן לא נתפרשו שום עונשין על העדר קיום התורה, כ"א רק דברי